הרמת מסך1: 'ראי'- רונית זיו, 'שלישייה מכאנית בארץ חמה'- עודד גראף ויוסי ברג. סוזן דלל, נובמבר 15

אורה ברפמן

רונית זיו יצרה את 'ראי' בעקבות התוודעות לתאוריות של לקאן, פסיכואנליטיקאי ששמו הולך לפניו ואזכורו הוא סמן אינטלקטואלי מקובל. על פי דבריה, היא ושלושה רקדנים נוספים אתם עבדה: רן בראון, שני קצמן ואורן טישלר ביקשו כחלק מתהליך העבודה 'ראי', לבדוק כיצד ניתן לעבור מתאוריה תלוית טכסט ורבלי לביטוי בימתי תלוי תנועה. אכן, סוגיה מרתקת זו אתגרה יוצרים רבים שהתמודדו עם 'תרגום' יצירה אמנותית מתחום אחד לשדה שונה בתכלית. הצהרת כוונות זו, מצביעה על שאיפות מרחיקות לכת שלא בהכרח מוצו במופע.

על הבמה עלו ארבעה רקדנים המגלמים ארבע דמויות; זה הנושא את 'ראי' הנפש אתו לכל מקום, לקוח הרואה במלצרית אם, מאהבת ואחות ומלצרית מתיפייפת שמחכה לתשר. איך כולם מתקשרים לתאוריה של לקאן המדברת על 'שלב המראה' כחלק מהתפתחות האגו לא תמיד ברור, ומאד ייתכן כי לצופה, שלב הכוונות הוא משני בחשיבותו.

הארבעה מקיימים מערכות יחסים מורכבות בשפה תנועתית שאינה חורגת מהמצוי והצפוי על במות המחול העכשווי מבלי שנוצרת שפה מובחנת משמעותית בקרב הדמויות. נראה כי מירב תשומת הלב הוסטה אל שמירת תת-נרטיבים של הדמויות ופחות אל האופן בו הם מבטאים את עצמם.

חסר זה בולט עוד יותר בהשוואה לעבודה השנייה של הערב שנוצרה על ידי עודד גראף ויוסי ברג ששיתוף הפעולה ביניהם הוכיח הפרייה הדדית מבורכת.

'שלישייה מכאנית בארץ חמה' היא אולי המרתקת בין עבודותיהם המשותפות. השלושה עולים לבמה בתלבושות מונוכרומטיות פשוטות למראה ושמם הפרטי מודפס על הגב: יוסי, עודד וטלי (טלי פרץ-לאור). החלטה עיצובית שמעניקה זהות אישית ויוצרת בידול בתוך הצבע המאחד וכן מאפשרת קירבה אינטימית באמצעות השם הפרטי בתוך יצירה שמדברת דווקא על מיזוג זהויות במסגרת 'שלישייה מכאנית' המוגדרת בתכנייה כ'בית כלא של הרגש' בו 'הכרתם מתבטלת, רצונותיהם נעשים דומים'.

החלק הראשון נרקד על שקט ובהמשך נתמך על ידי פסקול נכון שעיצב אהד פישוף. גראף-ברג אכן יוצרים עבודה מהודקת ומלוכדת מבחינת סך המרכיבים האמנותיים, שמאירה תחושת אינטנסיביות בהולה באמצעות מבנים צפופים, בהם כל אחד מהשלושה כאילו מבקש להכלל במתחם הגוף של משנהו, כמו בלילה רותחת שהיאוש והתשוקה חוברים בה לאחת.

אבל השניים הולכים רחוק עוד יותר ומטפלים באותה תכיפות בשפה עצמה בכך שהם מפרקים ומרכיבים תנועה ומשפט מחלקים מובחנים, המופרדים בפרקי הגוף. חוסר השיהוי בתוך התהליך התנועתי, מוליך אל סוג של זרימה שמדמה מצב צפייה של 'פריים ביי פריים' על המסך, המשמש לחקר פרטי פרטים בהקלטת מחול ומקביל מאזכר את ההיסטוריה של הולדת הראינוע וטכניקת הסרטים המצוירים הראשונים.

הפרוק המסוים הזה שמדבר גם עם תרבות הקומיקס מסמן את המתרחש כבלתי מחויב למציאות כפשוטה, הקהל קלט את השניות שמתעתעת בנראה לעין ישירות והגיב בצחוק משוחרר למצבים שבשגרה היו נתפסים כרציניים להחריד. כך גם הפן 'המכני' כלל בתוכו אופציה להתיחסות אינטימית לגבי הרקדנים.

השלושה יוצרים מקצבים מרתקים בתוך משפטי התנועה, כעין בסיס, זרם סמוי שעליו רוכב המחול הנגלה.

שלשת המבצעים המוכשרים נראו במיטבם ויחד הם אכן עובדים כיחידה מובחרת מאומנת , מיומנת שמכירה את המטרה ושולטת באמצעים. השפה העשירה היא עוד מרכיב מרכזי שמעלה את לדרגת רתיחה את טמפרטורת הנאת הצפייה ב'ארץ החמה' של הכותרת.