הלהקת הקיבוצית- 'זיכרון דברים'. כוריאוגרפיה: רמי באר

'זיכרון דברים' בביצוע 'להקת המחול הקיבוצית'- כוריאוגרפיה: רמי באר.

על במת משכן האמנותיות, עלה אור באחת על הבמה וחשף מעין חומה בגוון חלוד שמורכבת משורת לוחות עץ מסיבים וגבוהים, ומרווח צר ביניהם.
נוכחות החומה מכביד, מאיים, וצל חולף, מציף דימוי עלום, הד מהעבר, שהותיר צלקת בזיכרון.

החוויה החזותית והעוצמתית מכולן הייתה חשיפת ה'חומה' שהוקמה בגב הבמה. הייתה בה נוכחות כבירה, עוד טרם עלו ראשוני הרקדנים על הבמה. בבת אחת בהיסט מתג אחד, כל גופי התאורה העיליים הטילו צינורות של אור ממוקד בגוון לוהט, שהופנו מטה והוטחו על קודקודי שורת הרקדניות שמוטות הצוואר.

שנים תחלופנה בטרם תשכח התמונה הפותחת שהרי היא ליבת עבודתו המרשימה של באר.

שלושים שנה חלפו מאז שרמי באר העלה לראשונה את עבודתו 'זיכרון דברים' שהתקבעה כיצירה אייקונית מהשורה הראשונה במחול הישראלי. העלתה מחדש של יצירתו חיזקה את מעמדו של באר ככוריאוגרף ותאורן מבריק..

התמונה שפתחה את המופע כללה דימוי מטלטל, סוגסטיבי. טרום כניסת הרקדנים לבמה וכבר נקשרה העבודה לאחד מרבדיה הבסיסיים -השואה.

בימים אלה, שלושה עשורים אחרי צאת עבודתו 'זיכרון דברים' המקורית, מעלה באר הומאז', גרסה מעובדת לחומרים המקוריים שנכללו בה אז ובהם שינוים משמעותיים ברצף הנרטיב המקורי. באופן מובן מאילו, באר בחר לדון גם בחומרים שמטפלים במציאות העכשווית.
אפשר היה למצוא בהם התייחסות לנקודות מבט חדשות ולתפיסת מציאות שמכילה גם את התהפוכות שחלו בחברה בזמן שחלף. ניתן היה לחוש במבט שנשלך אלינו וכמהה לחיבור במציאות החדשה.
נראה שבאר מבקש למצוא מפגש בין נקודות ממשק של שתי פריזמות, האחת אוחזת ואף נשענת על העבר ועדיין אסורה בכבליו והאחרת- צופה פני עתיד, לחירות, ואינה מרגישה חוב קונקרטי לבחירותיה החברתיות והאינדיבידואליות מהעבר.
יש שסבורים שפער השנים מרחיק את זיכרון דור השואה מאיתנו, אך טעינו. המציאות טופחת על פנינו. חלקים לא מבוטלים בקרבנו נאחזים בזיכרונות עבר ולא מרפים.
בינתיים המציאות הנוכחית רק הולכת ונעשית מורכבת יותר, זועמת יותר, ובאר מנסה כאן להפנות אותנו אל האור.
בלקיחת ההחלטה להעמיד מחדש את תמונת הבמה המקורית שמלווה את הערב, יש לבאר אמירה תקיפה.

בחלק מהזמן נוכחות ה'חומה' המסיבית ממסגרת את תמונת הבמה ומקבלת ממד אינטגרטיבי.
הרקדנים משתמשים תכופות במהלך הערב במעברים שבין חלקי החומה וכן גם במדפי העץ הזעירים שעליה, שמאפשרים לרקדנים להיחשף במנחים מפתיעים, כגון הוריזונטליים ואחרים בקדמת לוחות ה'חומה', וכמו כן בשימוש בתמיכות נסתרות במעברים שמאחורי לוחות העץ.
דווקא בחסימה של חלק מפרטי הגוף של הרקדנים אשר מואר רק כשהם עוברים מאחורי חלקי החומה, בעודם נראים, חלקית בלבד, רק במרווחים בין הלוחות האטומים. שם במעברים, מודגשת הצפת האור על אברי הגוף הגלויים בעוד השאר נסתרים מאחורי ה'חומה'.

באר מקיים שיווי משקל מרתק על הבמה. קבוצות רקדנים משמרים על הקבצות אוניסונית על הביט, לשם הפעלה אקטיבית, וכך זורמת תמונת במה עשירה, שמקיימת פעולה מדויקת של הרקדנים. אלה, משמרים אחזקה קבוצתית של רצף תנועה שכולל גם שינוי תנוחות ומחוות זורמות . כך נוצר שכפול בהיר ששומר על דיוק המבצעים ויש לו אפקט של שרשרת מוטיבים מובחנים, מוכתבים מראש.

לשם דיוק מירבי בשלבי שכפול מנחי גוף רצופים, יש חשיבות להכרת הערך האסתטי בעולם החזותי שיש לו משקל מהפנט אינהרנטי.
אלה מתבלטים במיוחד בשורות של מעברים בין הלוחות החומה הכבדים ומבוצעים לא פעם מעל גובה הקרקע, בקדמתם ומאחורי החומה. המרווח בין הלוחות העצומים, תורם להפתעות שלא ניתן לצפות אותם בשום דרך אחרת. לצופה נחשפות זוויות מבט חדשות אל חלקי גוף, בין אם נסתרים ובין נצפים להרף עין, לצד וריאציות של שינויים מאולתרים.
בשלב מרכזי זה, העין מלאה בעושר צורני, ידיים עוטפות בהצלבה את הגוף בעומדן על מדף זעיר, נסתר, על אחד מלוחות החומה. כל אחת מהן בקצב זהה לרעותה, הראש מורם יחד, הגוף נמתח כשידיו מורמות למעלה וכל המחוות המעודנות האלה מצטברות למעשה רקמה מעודן, תך, על תך, על תך, והעיין מלאה.

תמונה אחת, משמשת כאתנחתא בין מערכה אחת לשנייה, מרווח רוגע בין התנועה האינטנסיבית על הבמה. מבחינת אופייה ומיקומה, היא יוצאת דופן בכל מובן.
בשלב מסוים כשהבמה התרוקנה, המבט התמקד בדמות בודדת יושבת על רגליה המקופלות, אבל לא ברור איך היא נתמכת. היא נראית כצפה או דבוקה לקיר שקוף, גבוה מעל מפלס הריצפה. התעתוע בין דמות אנושית ובין זו הקיימת כאשליה נפתרה, כשהנערה החלה לזוז והתאורן האיר את החפץ שתמך בה. האניגמה נחשפה, כלא הייתה.

במצטבר, ישנה דינמיקה מתעצמת בשרשרת סצנות מלאות עזוז, בביצועי הרקדניות ובתורם של קבוצת הגברים. לאחר מעבר זמן, הייתה תחושה של רוח שיתופית, של בחירת מגוון ביטויי מחוות וקשרים משותפים שמאפיינים את השפה 'הבארית' שמכילה את המקום ממנו בא רמי באר ובכרוך בכך. אלה הניבו תמונות מחול מרגשות שהפכו חלק מה-DNA של הלהקה.

בשעת רצון, בין תנועה של מספר רב יותר של רקדנים בתמונה מסוימת, נראתה תנועה נמרצת וקבוצתית במרכז הבמה, שהניבה מהלך ברוח שונה, ניסיוני יותר, בפער משאר יחידות העבודה.
מעת לעת, באר היה מניב תמונות קצרות שהתבססו על מבנה של דואט. אם כי היו לבאר גם ריקודי שלישייה מחממי לב.
לא זכור לי שבאר העלה בו זמנית דואטים במקביל שעסקו בווריאציות על מפגשי-גוף, שניחנו באווירה סוגסטיבית, עם משוב ארוטי שבוטא באופן מאופק יחסית, וכלל כירבולים, גלגולים והנגשת ניסיונות תאום של קימור אל קעור.
ברגעים אחדים, יש ומפגשי גוף אל גוף נדמו לפעמים כמשחקי גורים, יותר מביטויי תענוגות אוהבים.

קסם רב שרה על עבודתו המהודקת ומדויקת של באר. הייתה זו תרומתו, שבאה לבטא תקווה ואופטימיות לעתיד טוב מזה שייצרנו בשנים האחרונות.
'הלהקה הקיבוצית' , היא אחת ממלהקות המחול היותר ותיקות ולה מוניטין בינלאומי. הלהקה נוסדה ביוזמתה של יהודית ארנון, ניצולת שואה, שעלתה לארץ עם קבוצת חברים, ממייסדי קיבוץ געתון, בגליל.
נדיר למצוא עבודות מחול מקוריות, מקומיות, שגובה מעופן האמנותי מתחרה במשקלן הכבד.

'הלהקה הקיבוצית', היא אחת מהלהקות המחול הוותיקות, הדינמיות, שחותרת לשמירה על מקוריות אמנותית וייחודית.

בערב הנוכחי לקחו חלק שמונה עשר רקדנים על הבמה. הלהקה ברמת איכות גבוהה. כולה ראויה להוקרה עצומה וללא ספק הותירה רושם רב. רקדניה הרשימו לא רק בביצועיהם, אלא גם בתחושת השותפות שלהם, לנחישותם, ובביצועיהם המרשימים.
זו להקה שהצליחה להבליט את המשותף בין רקדניה, שהפליאו לטפח ולקיים דבקות ברוח עוטפת כל-טוב.