| אורה ברפמן: 'ארבע אבות', הוא שמה של עבודה של מיכל סממה לאנסמבל חדש, שקם כקו-פרודוקציה יחד עם מרכז סוזן דלל. זה פרויקט ראשון לאנסמבל רפרטוארי, ייעודי לרקדנים מעל גיל ארבעים, פורמט שעובד יפה גם כלהקה שנייה הצמודה ללהקה גדולה ומוכרת כמו NDT2.בעבודה לוקחים חלק ארבעה משתתפים רקדנים/פרפורמרים שכך כתבו בדף המסרים שלהם: 'יצאנו לטיול בארץ האבות'. פה הם מקבעים נקודת מוצא בעדיפות ראשונה –מקום. ואחר כך מצביעים על משך הזמן אליו הם מתייחסים, באמצעות תאריך הולדתם של ארבעת אבותיהם שנולדו בין 1929 בתל אביב ועד הצעיר שברשימה שנולד במרוקו ב- 1945 ועלה לישראל בגיל שלוש. ז זו בחירת נושא בלתי שגרתית שטבולה בניחוחות שמנים שעברו. המשתתפים מנסים למצוא קירבה שתאפשר להם מעורבות עומק עם אותן דמויות שהם מנסים להחיות באמצעות משחק, תנועה ומשחקי תחפושות תוך שימוש בהומור. לצורך הקירבה החסרה, המבט אל העולם מסונן דרך זגוגיות משקפיים ורודים. אי אפשר שלא להבחין בנוסטלגיה אותנטית לציטוטים שהם מעלים מתוך שירי ביאליק ושלונסקי, חיים חפר ואורלנד, אפי נצר ומרדכי זעירא. ועוד. הקלסיקונים עליהם גדלו הוריהם.בביצוע הערב לקחו חלק ארבעה רקדנים/פרפורמרים מנוסים. כל אחד הוסיף צבע שונה לקבוצה: את מיטב כישוריו, תובנותיו המקצועיים והרגליו הסינקרטיים שחושפים את הפן האישיותי שלו, לא אחת. עם טליה פז, תמר שלף, שרון צוקרמן וייזר ומשה שכטר אבשלום. אין ספק שנוצר אופי מיוחד לאנסמבל כאשר כל אחד מהפרפורמרים מביא חומרים, ג'סטות, דינמיקות משלו.כבר עם חשיפת הבמה, אנחנו רואים את ארבעה משתתפים שנמצאים כבר בתנועה עוד טרם כניסת הקהל. גבם מופנה לקהל, הם מניעים את הגוף בתנועה שמתחילה באילתור איטי כשהגוף נענה למעבר בין תנועות לתנוחות כשביניהם חלל שעדיין לא חולל. לוקח זמן לפני שהמבצעים מסונכרנים, מוכנים לקחת חלק באינטראקציות שלא מאתגרות מדי. הם אוחזים ידיים בישיבה, מרימים מעט רגליים , מחפשים אזור נוחות מחדש, כל כולם יחד. יש המעזים להרחיק ידיים ולשחרר אותם רחוק, ומדמיינים שהן מפרשות ככנפי אלבטרוז צעיר שמסמן רצון לעוף מעלה, הלאה. ברקע נשמעים קולות ציוצי ציפור שמעודדים את הפרפורמרים להמשיך להתגלגל לעבר היציאה. מאחוריהם נותרו על במה ריקה שלושה זוגות סנדלים/נעליים. כדי לא להרחיק לכת מנקודות המוצא, הגיעו בשלב הביניים שלב הביניים קול הקורא- 'אבא'!. אחרים מצטרפים גם הם, וקולות נוספים מכפילים ומשלשים את הקריאה, באקט שובבי, משחקי, עד שהקריאות מקיפות את חלל האולם. והנה, במפתיע, מעל המעקה העליון צץ ראשה של טליה הקורא אף הוא -אבא! ואחריה כל החבורה יורדת מחוייכת מהיציע לאולם במדרגות. הקירבה הפיסית יוצרת מפגשי רגע קצרים, שבכוחו ליצור קשר מידי, חטוף, ר עם כמה מהצופים שיושבים בצד הנכון של המעבר. יש משהו נעים וכל כך לא פורמלי במופע שמחובר מפיסות קצרות ולא מרגיש מחויב ליצירת נרטיב וכך רגע אחד, החבורה יושבת סביב מדורה לא נראית ומחממת את כפות ידיה ובדקה הבאה, שרון צוקרמן מחליטה לשכב לנוח על הגב בקצה הבמה, ורגל אחת מונחת על קורת מפתח הבמה. ,לקראת חלקו האחרון של הערב מסתבר שהעבודה לא באמת מודבקת מפיסות חביבות שונות, שמתקרבות ומתרחקות מנקודות הממוקדת בחן. אלה מצליחות כשהן מבוססות על התנהלות ספונטנית. שם נמצאה נקודת ארכימדס. מיזסצינה תחילית מוצאת את הסיומת , עם טריקים והומור חזותי מושקע . הקהל מגיע מוכן לקבל. בשליש האחרון הרביעיה יוצאת ממרכז הבמה וכל אחד נכנס לאזור שבין מרווחי הקלעים מצד ימין של הבמה ושם פושט ולובש או מחליף את בגדיו ומשנה לחלוטין את דמותו הקודמת, המוחלטת באחת אחרת. ראשונה שיוצאת למרכז הבמה היא טליה פז עם שיער משוך לאחור ושפם שחור. היא מצליחה כמו קוסם-על למצוא את הדרך ללבוש את הג'קט שעליה, כשהוא הופך להיות הדבר שלפתע הוא פרוש על ראשה וקדמת גופה ומשאיר את גבה בלעדיו, בלי שנראה איך זה קרה. משה שכטר הגבוה מכולן, יוצא מאחורי הקלעים עם מכנסוני ג'ינס זעירים וחושף את רגליו לכל אורכן. את תמר שלף היה קשה מאוד לזהות. היא התחפשה לתייר עם בטן-בירה מלאה, קסקט אירופאי קלאסי כשמצלמה עתיקה תלויה על חולצת התיירים שלו, על שלל צבעיה. תמר הצליחה לגלם דמות מעוצבת לפרטיה, שמרגישה נח לפצח גרעינים ולקלף קלמנטינה על הבמה. שרון צוקרמן הביאה לבמה פרסונה בלונדינית קשוחה, מסוכנת, חמושה במשקפיים כהים ותחתונים לבנים. כולה שולטת בסביבתה בביטחון שלא נסדק.איתרע מזלה של שרון, שנבחרה לדקלם קטעים מתוך ספרו של עזריה אלון 'טבע ונוף'. ומשם דיקלמה לנו ציטוטים מרתקים על החי והצומח בארצנו השברירית, עם הטקסטים הכי משכנעים בערב זה.מאחר ולמשתתפים אין רקע אחיד, הגיוון שהביאו היה הנדוניה המרכזית. לא קשה לראות שרקדנית מופלאה ונדירה כמו טליה פז שבעברה -כוכב בינלאומי וכנראה עתידה עוד לפניה, היא תישאר זו האחת והיחידה שחובקת מאגר, ארסנל של ידע זמין בשליפה. והיא היטיבה לשלוף ולשלוט. |
—