אורה ברפמן. לברק מרשל יש דרך משלו לפתוח לבבות. בתהליך פיתוח העבודה, הוא אוסף תמונות קצרות, שאת רובן ניתן להגדיר כפרקי כוריאוגרפיה עצמאיים, לרוב, בלתי תלויים, המשמשים כאבני בניין מרכזיות. סביבן הוא שוזר חומרים, חלקם לא בהכרח מחוברים לנרטיב מרכזי, שאוחז במסגרת-על  שמשמשת חיפוי תוכני שצובר משמעות מתהדקת, לקראת סיום העבודה. הערב מתחיל באופן מטעה,…