• צילום: זוהר רון

הרקדנית, היוצרת, סתיו סטרוז בוטרוס, צוברת בשנים האחרונות גוף עבודות אינטימיות במהותן. מחד, יש בהם צניעות עטופה בצעיף רליגיוזי ומאידך, בדף הערב של 'פרידות' ובניגוש למרבית בני דורה, היא מגדירה את עבודתה לא ככוריאוגרפית, אלא כאמנית (במודגש), בחירה נדירה מסוגה. אחת הסיבות היא שסתיו בנוסף לעבודתה הכוריאוגרפית אחראית גם על עיצוב התלבושות וכן בעיצוב הבמה, כמרכיב מאד משמעותי ביצירתה זו.

לעיצוב הבמה יש חלק חשוב ביותר לא רק כתרומת המרכיבים העיצוביים- אסתטיים יוצאי הדופן על הבמה, אלא כמנוע המקדם את המרחב המרובד, התכני, של העבודה. סטרוז מגדירה את העבודה כקינה לאלה שכבר אינם איתנו. כותרת הערב- 'פרידות'- מכוונת למוות, שלא במקרה, שכן בשנה האחרונה קיומו ספון במרקם חיינו השוטף. בקרוב תיסגר שנה לפרוץ מלחמת הטבח, שבעטיה מתגוללות בזיכרון תמונות של גופות אחינו, יקירינו, שאיבדו את חייהם בקרבות עקובים מדם.

מאידך, הצד שהיה היוזם ומאיץ ההרג האסוני, משלם כפל כפליים, בעוד האוכלוסיה העזתית המקומית, על טפה וזקניה, מאבדת תקווה מהתדרדרות תנאי-חייהם הבלתי נתפסים.

כאשר אור עולה על הבמה, הוא חושף תמונה סטטית של ארבע דמויות שיושבות על הברכיים המקופלות תחתם. גבם לקהל ופניהם לשטיח, כנראה, ועליו מספר זרי פרחים בגווני פסטל שמונחים על ארבע מטפחות בד בדגמי רקמה מרהיבה, צבעונית. התמונה המוקפאת דקות אחדות, משדרת אווירת טקס קבורה מתוח, שבו המשתתפים מתקשים לקום ולהיפרד מיקיריהם. במרחק מה ממרכז החלל רחב-הידיים, מוצבים מספר מקבצים של מגפיים שחורים, רכים, כך נדמה, שנראים כמו מגפים האופיניים לרקדנים גברים בעת ביצוע מופעי מחול אתני במיוחד באזור הקווקז. סתיו אמנם ילידת הארץ, אבל שואבת השראה ממקורות התרבות הזו שקרובה אליה ולא אחת ניתן לאתר בעבודותיה הדהוד מרכיבים שנובעים ממקורות אלה. חלקם תנועתיים- ואחרים.

בעבודה לוקחים חלק ארבעה רקדנים ובהם סתיו סטרוז בוטרוס, יעל סופר סמסון, אנדרי דויטש וירין יוסף. המגפיים שהם מסירים בצילום לעיל, הם אביזרי במה. מעת לעת עשו בהם הרקדנים שימוש משני. איש לא נעל אותם בערב זה. בהקשר זה, בלט דבר מה יוצא דופן שקשור למגפיים. מדובר בביצוע מפתיע של יעל סופר סמסון שרקדה על בהונות הרגליים כשהן מכונסות פנימה, בעוד היא נעזרת בבן זוגה . שיכלול טכניקה זו שנפוץ במיוחד במופעי ריקודי הפולקלור המרהיבים בגרוזיה. שם, תפקיד הבנות לגלם צניעות, רכות, עפעוף ריסים וזריזות רגליים. הגברים מתחרים על ביצועים ברוח לוחמנית, שטופה בקפיצות מרשימות, שימוש אכזרי בנפילה על הברכיים ובדילוגים במגפי העור הרכות, שמאפשרות להם לנחות על הבהונות האסופות פנימה. מובן, כי יכולת מרשימה זו היא תוצאה של תרגול מגיל מאד צעיר.

בחלקים המהווים את גוף היצירה אפשר לראות תהליך פיתוח שפת תנועה המנכיחה אוסף ביטויים עשיר ומגוון, בעל דינמיקה פנימית שקולה ומקורית, שמתבהר יותר ויותר במהלך הצפייה. אחד מרתק במיוחד היה כעין 'פסיעה' המתקדמת על הברכיים, בעוד הגוף מותח עצמו קדימה בצעדי-ברך רחבים המבוססים על העברת משקל גוף מברך אחת אל השנייה. לאלה מתווסף מגוון גרירות גוף, הנפות הוריזונטליות של אחד הרקדנים על ידי השאר וכן שימוש קצת שונה בטכניקת הקונטקט. כל ארבעת הרקדנים מצביעים על מיומנות ויכולות מרשימות, ובהכללה ניתן לציין אווירת שותפות, רגישות והתחשבות. מעת לעת, מתגלה רגע מיוחד במיוחד כמו זה שבו שני הרקדנים אוחזים בשתי הרקדניות כשהן תלויות הפוכות על כתפי הגברים, פניהן במרחק קטן מהריצפה בעודן מצליבות את הזרועות על החזה.

סטרוז נוטה לשכלל ולמרק את העבודה לפרטי פרטיה יותר מאשר לחפש יצירה הנשענת על ביצועים וירטואוזיים טכנית. אין זה אומר שלרקדנים אין אתגרים, אלא יש הדגשים שונים. למארג התנועות מתהווה אופי שונה שמבוסס באופן מובהק על האיכות המייחדת את עבודותיה של סתיו סטרוז. אופיו הייחודי בא לביטוי גם בעבודותיה הקודמות בהם משולב איפוק מסוים. היא ממעיטה יחסית להשתמש בהחצנת רגש ובמחוות פנים ומשמרת דימוי שמרני משהו, שבא לביטוי גם בעיצוב השמלות הסגורת המכסות את ברכי הרקדניות. שתיהן לובשות גם טייטס שחורים אטומים שמדגישים איפוק קורקטי. 'פרידות' הוא אחד מהמחולות שבאופן יוצא דופן מסתמך על עבודת ברכיים אינטנסיבית יחסית ומשמר עולם פנימי מסוגנן ומסוגר בלא מעט מובנים מוקפדים.

לקראת הסיום מתבצעת כעין חזרה לתמונה הפותחת. הרקדנים יושבים על הברכיים וגבם לקהל, הפנים לעבר אתר הקבורה, אולי. הם קמים, אוספים את ארבע המטפחות, ניגשים למקבצי המגפיים השחורים בשולי מרחב 'הבמה', מסדרים אותם אחד, אחד, ולאט מעצבים את החלל האחורי בשדה 'מצבות זוטא' שחורות בטקסיות מסוגננת עוצרת נשימה.

הסיום עצמו קרב ועיצוב החלל הכה מוקפד מתהפך. המשתתפים אוספים את המגפיים ועורמים אותם באי-סדר מכוון מול אפם של הרקדנים. אלה יושבים מולנו בשורה רוחבית על הברכיים, מכסים במטפחות הצבעוניות את הירכיים, משפילים מבט וקופאים. דממה.