ליאור תבורי, הוא אחד הכוריאוגרפים המעניינים הפעילים בשנים האחרונות, אולי משום שדרכו אל שורת היוצרים המזוהים עם אמירות אישיות בתחום המחול בן זמננו, לא צמחה בדרך סלולה א-פריורית.
במבט לאחור לעבר עבודותיו האחרונות, ניתן לזהות עקבות מפותלות בדרך למטרותיו, שהניבו פתרונות מקוריים גם בתחום נושאי היצירה התכניים, כמו גם באסתטיקה של הקומפוזיציות שלה, וביכולת שלו לחרוג מהצפוי ולקרב סוגות שלא תמיד מוצאות מקום נוח זה ליד זה.
לעבודתו החדש הוא קורא CRUST, שם שניתן לתרגם אותו לקרום לחם או עוגה, ואף לגלד.
ישנו דבר מה מטלטל או מעומעם בתמונה הפותחת את העבודה, משום שהמערכה הראשונה אפופה ערפל וחושך למחצה. אווירת נכאים.
כמו לא מעט יוצרים מאז פריצת מלחמת חמאס בישראל ובהם תבורי, הוא מגיב במשפט קצר על התקופה החשוכה והמטלטלת שעברנו ומביע תקווה שהמחול יאפשר לקהילת שלו להגיע לקתרזיס.
אבל תבורי לא עשה חיים קלים לצופיו.
צריך היה לחכות ממש לרגעיה האחרונים של העבודה, כדי להבין שתבורי בחר להגיע למטרתו בדרך הארוכה והמפותלת. דרך שמלווה אותו, אבל עכשיו, היא מעצימה אותו ומאמצת חשיבה מלאה באור כדי להגיע אל היופי ואל אהבה.
הוא מתחיל בחושך. כמעט חושך. גוף תאורת ניאון קרה תלוי מהתקרה מעל שטיח ישן הפרוס במרכז הבמה. רקדן יחיד חוצה את החלל מקיר לקיר, לא תמיד ניתן לאחר את פרטי תנועותיו, אם כי ניכר שהוא מיומן ביותר. הוא קופץ, חג סביב עצמו, ודקות ארוכות הוא מאתגר את הקהל שמחפש לראות את הפרטים על רקע האוויר הדחוס, המעורפל.
עובר זמן לפני שהחלל מתבהר. שורות של פנסי תאורה נדלקים על הקירות מימין ומשמאל. בדיעבד, גם זה עשוי להשתנות. והוא משתנה.
למבנה המפורק של הערב, לא פשוט להכין או להתאים תמיכה מוזיקלית או תמיכת סאונד אבסטרקטי כמעט, מין 'רעש לבן' עכור. בהמשך יצוצו בחירות שונות כרקע. זה יכול לבוא כדינדון פעמון כבד, כקטע קצבי מכווין או שירת חג המולד הקאנונית, לצד חדשות מצמררות מרשת טלויזיה רחוקה מאיתנו בזמן ובמקום. בחירה זו לאוז, מסרבלת משהו את הקשב.
.
תבורי רוקם כאן שורת התרחשויות והתנגשויות שמסרבות לעקוב אחרי נרטיב חד משמעותי, הוא פורם קומפוזיציות, כדי לשלוף מהם רקדנית או רקדן שיבצעו תפקיד סולו ויחשפו את שורת המבצעים שמפליאים להעשיר את תפקידם, מעבר לצפוי. ככל שעובר הערב, כך ההיכרות עם שבעת הרקדנים- המבצעים, מגלים שביכולם למלא את הדמות שעליה עבדו. וכל דמות.
לא קל להגדיר את גבולות הסיגנון ה'תבורי' כי זה עשוי להתנועע בין פרי-סטייל תנודתי לביצוע דקדקני של תנועה מסוגננת.על גבול אקרובטיקה, עוצרת נשימה. הרקדנים מאותגרים כהוגן ובעלי יכולת בהתאמה.
ככל שחולף הזמן, קורה תהליך מעניין, הרקדנים שביצעו קטעי סולו, תופסים יותר ויותר נפח. ואם קודם, רובם היו עסוקים בביצוע התפקיד שביצעו, התרבו חלקי ריקוד שבהם התקיימה אינטראקציה ולא רק זה, אלא שפרק המחול הספציפי שבו הם התמקדו, היה מורכב יותר ומרובד יותר מחלקי מחול מוקדמים יותר.
עם זאת, לאורך העבודה עובר חוט דק שמעניק פה ושם מימד טקסי, אם כי לא מובהק, לחומרי התנועה.
לוקח זמן כדי למצוא מכנה משותף לתמונות המשנה, ולשיבוץ הסדר ביניהן, אבל אפשר לחשוב על העבודה כולה כמי שנשלמה על ידי צימוד פיסות בד צבעוניות, כמו מעשה כפיים מושקע, שנקרא 'מעשה טלאים', ( Quilting ) שהייה נפוץ בעבר בפריפריה של אמריקה, שבה חיברו בעבודת נמלים שאריות בד ליצירת חפץ שימושי ולחיזוק ליכוד הקהילה.ת
העבודה בכללותה חשפה גם קטעי מעבר קבוצתיים, שהיו הזדמנות לבצע סטים שלא התבססו על יכולות פיזיות מבריקות וביצועים תובעניים יותר, כמו קטע שבו שכבו מרבית הרקדנים על השטיח בזוית אלכסונית לפאותיו ויצרו סצנה דוממת בעלת עוצמה, למרבית ההפתעה.
בערב היו שזורים, כאמור, לא מעט סצנות שבוצעו באופן מרשים ביותר על ידי הרקדנים, שכללו שלושה גברים וארבע נשים. אינטראקציות רבות הניבו רגעים מפעימים. דואט אחד הרשים במיוחד והוא בוצע על ידי רקדן שחור חזק, מרשים ביותר ומולו רקדנית מרהיבה בשיתוף פעולה משובח במיוחד. שניהם הצליחו להעביר באופן מאופק, גם תחושות ומחשבות. באחד מהרגעים הרקדן היה על גבו והחזיק את הפרטנרית שלו עליו. העיניים נפתחו מעצמם בפליאה כשהוא הצליח להרים אותה לאט, אופקית, בידיו .
נדיר לראות מופע של להקת מחול, שלא נזקק לקצת אוניסונו כדי לבסס אפקט מצטבר קבוצתי שמרשים ומעצים את ביצועי הקבוצה.
כאן בוצע קטע יפהפה שבו הקבוצה שוכבת ויחד מרימה למעלה יד אחת קדימה ומעלה, מרימה רגל ומטיחה אותה תוך השענת ראש על יד פנויה כולם מסתובבים עם הגב, עולים לברכיים, מתכופפים קדימה ועולים לעמידת ראש מושלמת. לקראת סיום חוזר שיר קאנוני ששרים ערב חג המולד- Silent night, מעורב בטקסטים שנגזרו משידור חדשות זוועה ישנות, באנגלית, שעולות על שירת 'לילה שקט' שמקבל צביון מפחיד.
—
Ora Brafman
http://www.dancetalk.co.il