====================1=============

מזה שנים אחדות חוקרת רוני חדש את הגוף, אוספת דרכים מגוונות להתייחס אליו. לא מעט מהן, כביכול, באמצעות מבט חיצוני, שמבקש לראות את הגוף כאסופת איברים, ואופן תפיסתו משלב מבט פנימי החוצה והיפוכו, כמבט חיצוני אליו.

בעבודות המוקדמות יותר של רוני חדש, הייתה תחושה שהיא מנסה לכפות על הצופה זווית מבט לא צפויה על הגוף המבצע את הפרפורמנס על הבמה. זכורה תנוחה מפתיעה בזמנה שחזרה על עצמה, שבה ראשה היה מוטה לאחור וכך לנסתר מעיני הצופה באולם. הגוף הגלוי לעיין הפך בעיקרו לגו נטול מצפן- ובכך הציעה רוני חדש אופציה פוקחת עין.

הסתכלות מסוג זה מרשימה במקוריות של הכוריאוגרפית, שמציעה טיפול בדימוי הגוף באמצעות מבט המבקש להגיע לנקודה בזמן שמתקבעת על מנח מסוים, או מדגיש את ההעמדה כבעלת אופי דמוי- צילום, דהיינו, חומרי, מוקפא לכל דבר.

במבט לאחור, תפיסת הגוף  באותה עת, הובילה עניין בעבודותיה המקוריות, שלימים אף קידמו והעשירו את יכולותיה כיוצרת מחול. מרכיב 'ההחפצה' שחבוי בגישה זו חיזק את המוטיבציה לחפור הלאה, להעמיק, וכך   אספה היוצרת רצף גוף עבודות, שבו נכללו מרכיבים שממשיכים חשיבה קודמת. 

לא בכדי, עבודתה הנוכחית: Performing Love, מרשימה ומרתקת.

ניתן לחלק את היצירה לשלושה חלקים: בתמונה הראשונה  נראה זוג חבוק במרכז הבמה עומד ללא ניע, עטוף בצלופן שקוף, השניים נראה, לבושים בבגדים תחתוניים והם אינם זזים, בקושי נושמים. הדימוי הראשון עשוי להיות מתנה המכילה שתי בובות חבוקות יחד. האם הם אמורים לדמות את קן וברבי?. שני רקדנים מתקרבים אל הזוג העטוף, מנסים לקלף את הצלופן ומתפתים-חוששים לגעת באוביקט המסקרן. ראשית הם בוחנים אם ניתן להניע את ידיהם. משם הם ממשיכים בנסיונות להפעיל אותם. הולכת ומתהווה תמונה דינמית בה שמונה רקדני הקבוצה חוברים למעגל סביב השותפים חיבוק. משם, הם  נסחפים ליצור מגעים עם כל האחרים בקצב מסחרר. מאחר וכל רקדני הקבוצה  בעלי יכולת מצוינת, חזקים, גמישים ונחושים, הרי שהתמונה הזו מלאה בהפתעות: ובהם וריאציות אינספור של הנפות, הרמות, גרירות ושלל אמצעים המאפשרים לרקדנים להבריק. 

 מגוון הדרכים להשתמש במניפולציה מסחררת, לבצע מטלות מסקרנות ומבריקות הכוללות אינספור מפגשים אנושיים, למראית עין. בהינף עפעף הן מתרוקנות מתוכן שכולו מורכב מחומרי תעתוע ושעשוע. חולף זמן לא מבוטל שמתהווים מפגשי זוגות שנסחפים למשחקי אשליה במונחי המציאות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מקשת הוריאציות המשתנות שמציעות תמונות מתוחכמות באות וחולפת. אלה, מתרחשות כבל סיבוב חלקי של קליידוסקופ.

העין לא שבעה מלעקוב אחרי רקדן-הרגע ורקדנית-השעה המצליחים לתפוס תשומת לב, עד שתנועה מבריקה כובשת וממסמרת אותך לכיסא. 

 קבוצת הרקדנים השותפים המרשימים ליצירה כוללת את רומי להב, ענבר בוכבינדר, גיל עמישי, שירי בן אוריאל, תום ניסים, תמיר גולן, יענק'לה פילצר ומתאוס מוריירה. 

אלה  מציעים עושר תכנים תנועתיים בכל האמור למקבץ אינטנסיבי ביותר של ווריאנטים המשמשים עידוד לפירוק וחיבור מגעים בעלי עושר ארכיטקטוני, לרב במסגרת תת-הקבוצות. מכל מקום, אין פה מקום לגעגוע, כי ב- Performing Love, אין זמן לשהייה מרצון. חלק מהתמונות והקומפוזיציות חולפים על פנינו במהירות הבזק. בעוד רקדנית באדום מופרדת במשיכה מבן זוגה בשתי השניות האחרונות, וכבר מגיע רקדן ארך שרירים וכובש את נוכחותה . עד לרגע הבא..

לרגעים נדמה היה שהמהירות מייצרת באאז, זמזום, כמו זה שנוצר בקרבתה של כוורת.

כאשר החלק השני מתקדם, זכורה דווקא תמונה בזכות קומפוזיציה מהודקת, יחסית לאופי הערב, המורכבת משתי שלישיות ובמרכזם זוג רקדנים שיוצרים  סימטרית מראה, ששונה באופייה מרב התכנים החזותיים, שהיו קודם. לא לאורך זמן. ביקום התזזיתי הזה מזכירים לנו שהחיים, זו אופציה תלוית קלפי גורל. עד שלא קיבלו השניים המיועדים את הקלפים הנכונים, חייהם ימשיכו להיות תלויים באוויר, חסרי מסד, נדחפים למציאות כאוטית.

ניחוח של שינוי מוחש באוויר בפרק האחרון של הערב. הרקדנים ישובים בשורה רוחבית בברכיים 'סרוגות' עם אלה השותפים לצדם.  

אם חלק ניכר מהמחול עסק ב- Performing Love , כלומר בשאיפה למצוא אהבה ולא להסתפק בתעתוע,  העבודה פונה לסוגת מחול שונה  ונכנסת למשטר אוניסוני.

…אבל ביקום הזה, כלום לא נשאר יציב לאורך זמן. 'זמן' נמדד בשניות ולכל היותר בדקות ספורות.  גם אם נדמה כי רקדן או רקדנית מבטאים צורך במשענת, הדחף מיתרגם כצורך לפיצול, לריחוק. בעוד המחוות בין רקדנים עשויות  להתפרש כעניין אישי, מהר התמונה נתפסת כמשחק שלא מחויב למערכת בין-אישית, זמנית ככל שתהייה. החיים כמשחק מסמנים מראית-עין.

לפני שהצופה מאבד את החוט המוביל , העבודה המחולית מעלה אנרגיה נצברת בסדרה של קומפוזיציות פעלתניות שמצטברות מאפקט של עבודה קבוצתית מדויקת, ומאידך הולכת ונצברת התבהרות של המחשבה הכוריאוגרפית שמצליחה להדביק מחוות גוף  של יחידים במהותם, שמבטאים, במפתיע, רסיסי מחשבה שמתדלקת את האנרגיה הקבוצתית. כולם נמצאים נמוך בקידמת הבמה, אבריהם מסתרגים זה בזה, הם זזים כמו חיה רבת-רגליים ממוכנת שמקבלת הוראות ממח-על.

 אם בשלבים קודמים מנוע התנועה נמצא אצל היחיד, האינדיבידואל, זמנית עד שתם תורו.

ומשם היחידנים  מוצאים עצמם נמשכים לדבר מה שיפעיל אותם, סליזי ככל שיהיה. 

תאורת אור אדום משנה את האווירה השורה על ארבעת הזוגות הצמודים. 

 ממשחק האהבים נותר רק זוג אחד  ששרד את סערת הליבידו. זה נראה במבט הנרגש, בחיוך מתמשך נושא-בשורה.  במשחק ההישרדות הזה נותר רק זוג אחד שחשף את שורש האהבה.