צילום: נטשה שכנס

המופע 'Shinbone' הוא תוצר שיתוף פעולה של היוצרת והמבצעת המנוסה תמר בורר והמוסיקאי ונגן הצ'לו הצעיר, תום קליין.

בעוד קליין בתהליך שיופו כנגן ומורה מוערך, בורר עברה כבר שנות ניסויים מורכבות בחיפוש אחר  דרכי ביטוי בלתי שגרתיות, אלטרנטיביות, שייקחו בחשבון את נתוני הפתיחה המורכבים שלה, על כל המשתמע מכך. שניהם ביקשו למצוא בסיס משותף שיאפשר להם לקיים דיאלוג בימתי – אמנותי כשני יוצרים ניסיונאים עם חיבה לאזור המרוחק מדרך האמצע הכבושה בתחומי אמנותם. 

בורר הפכה ברבות השנים לחסידה של קזואו אונו, מקבוצת מייסדי הבוטו,-סוגת אוונגרד יפנית שקמה בעקבות ההלם הפוסט טראומטי שהציף את יפן בעידן שלאחר מלחה'ע ה-2-. בורר אף התעמקה בתורות המזרח הרחוק , עד שהצליחה לדייק יותר ויותר את הנישה שלה במסגרת מכלול רחב שמשמש היום להגדרת הבוטו והניאו-בוטו. קליין, שותפה לפרויקט,  נראה שקוע במוסיקה ניסיונית עכשווית והושפע ממספר מורים בעלי שם בתחום זה שלימדו באקדמיה למוסיקה בירושלים.

נראה שהמפגש ביניהם  חיזק את נטיותיהם האמנותיות המטרימות  שכבר הופנמו בקרבם קודם  לכן. הגירויים הצליליים של קליין נתנו לבורר הזדמנות לאמץ דברים חדשים, אפילו ברמה של שינויים בביצוע תנועות אינהרנטיות שלה, אך ליבת המאפיינים  הטיפוסיים של בורר לא השתנתה עקרונית, זו שאנו מכירים משורת עבודות קודמות. למעשה, אף לא הבחנתי בהשפעה ברורה של עולמה הרוחני של בורר על דרכו של קליין.         

בניין הסטודיו של בורר נמצא באזור תעשייתי קודר ומוזנח בדרום תל אביב, אך הסטודיו שלה הוא בועה לבנה בוהקת; החל מהלינוליאום הלבן, הקירות, הכיסאות, הכריות וכמה אביזרי במה, בתואם בולט שמעיד על הקפדה, דיוק ואופי מינימליסטי וכתמיד, גם על סביבה אסתטית ואנינה שהולמת את הריכוז הפנימי ותפיסת הזמן הסובלנית שלה.

המוסיקה האולטרה מודרנית של קליין תומכת בגישת 50 דרכים לנגן בצ'לו הכוללים כמובן גרוד המיתרים, צביטות ונקישות בעוצמות משתנות, כל עוד לא מבצבצת מביניהם הרמוניה קונוונציאלית. בה בעת בורר פועלת בעולמה המאוד אישי בו יש מרחב ליופי מופנם, בעוד היא מרחיבה את טווח רגישויותיה החוברים לטבע  ומשום כך עבודתה זכתה בהערכה על מציאת ה'זון' האמנותי הפרטיקולרי שלה, על הישרדותה, סובלנותה והמימד הטוטאלי ביצירותיה.  

עם זאת, הניסוי הדו-ראשי שנקרא 'Shinbone',( עצם השוק) לא הניב תוצר מגובש שהעפיל מעבר לסך חומריו הפרטניים ואי לכך לא התעלה מעל עבודות קודמות של בורר, שחלקן התגבש גם הוא תוך שיתופי פעולה.