צילום: מעיין חותם, אייל הירש
בחסות הלהקה הקיבוצית ובעידודו של רמי באר, נחשפנו לעבודתו הראשונה באורך מלא של הכוריאוגרף הצעיר ורקדן הלהקה הקיבוצית- מרטן ארייג. שם העבודה, PICH, מורכב מראשי תיבות של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, אחד המלחינים החשובים של המאה התשע עשרה שהלחין עשרות יצירות ובהם שלושת הבלטים הקלאסיים הפופולריים שחינם לא סר עד היום: אגם הברבורים, מפצח האגוזים והיפהפייה הנמה שהיוו השראה לעיבודים רבים.
הרייג כותב בדף התכנייה על העניין העמוק שיש לו ביצירתו ולא פחות מכך, בחייו של צ'ייקובסקי, שנפטר לקראת סוף המאה התשע עשרה והוא בן 47. בגרסה הרשמית ייחסו את מותו למחלת הכולרה, ימים אחרי שחלה, ואילו חוקרים רבים סבורים שהוא נאלץ להתאבד כדי לא שהעדפותיו המיניות לא תיחשפנה בפני השלטונות.
ארייג אינו נמנע מלהדגיש את החומרים הנרטיביים שנבחרו על ידו, אם כי ברור שאינו מתכוון להגיש רצף אירועים לינארי. הוא לא מביא סיפור אלא מטיח בפנינו דפי אלבום בעלי אופי תיאטרלי שנשען על דימויים חזותיים מדויקים, חזקים, אפקטיביים ומפתיעים, שנבחרו להוביל ולרבד את הנושא המרכזי של היצירה והוא המחיר ששלם האמן על העדפותיו המיניות שהשפיעו על יחסיו עם נשים וגברים בחייו. את התשתית התכנית הוא מרכיב על רצף מקטעי מוסיקה מתוך גוף עבודותיו של צ'ייקובסקי על פי סדר כרונולוגי ובהם נכללים קטעים מתוך אגם הברבורים, מפצח האגוזים, מחמש מהסימפוניות שכתב, מהאופרה יבגני אונייגין ועוד. חלקם בעיבודים מיוחדים. בכל המובנים הללו הוא הולך נגד הזרם השולט בעבודותיהם של רב הכוריאוגרפים הצעירים העצמאיים בסביבתנו.
ארייג בחר לעבוד עם שישה רקדנים מתוך הלהקה הקיבוצית: שני כהן, פרידה דאם סיידל, מגאן דוהן, ניב אלבז, נדב גל וג'ים הוואן סאוק. הם מגלמים שלל דמויות מחיי המלחין, כולל הוא עצמו בגלגולים שונים של מערכות יחסים, שרובם לא הביאו לו אושר והחריפו את נידויו בעקבות יחסיו ההומוסקסואלים.
ארייג לא הולך סחור סחור. כבר התמונה הראשונה כוללת מהלך שילווה באינספור וריאציות את התמה הדומיננטית והמובילה בעבודה זו והיא החוויה ההומוסקסואלית חייו של PICH, אם כי לשומע התמים אין דרך לשער את תהומות התסכול והקושי שלוו את חייו. כך נבנים שני מהלכים מקבילים. האחד פונה לחוש השמיעה ובו חלקי היצירות, אותן הבחירות המוסיקליות שמוכרות לרבים בקהל ונתפסות כבסיס סולידי,אבסטרקטי, יציב במובנים רבים, שלא בא לערער את מה שאנחנו מכירים ועל כן אינו מאתגר.
על הבסיס הזה אנחנו נחשפים למהלך מרובד אינטרפרטיבי ודורש פענוח שמגשר בין דימויים ומסרים ויזואליים ובין צפנים שמיתרגמים לסיטואציות רגשיות ואנושיות. אלה מבקשים מהצופה ישלים את מה שלא נאמר, ויבחין במה שנאמר באופן לא מילולי.
העבודה כולה מלאה בהברקות חזותיות בעלות משמעות ממוקדת, מענגת ביותר. לדוגמא התמונה הפותחת ובה נחשפת מלכה, לבושה בשמלת כלה לבנה ומפוארת, לראשה כתר פנינים, אך פניה מכוסות בהינומה צמודה וסרט הדוק לצווארה, ויש מקום לתהות אם היא שולטת או נשלטת. תוך שניות שמים לב שהשרוולים התפוחים של השמחה ריקים ולדמות אין זרועות. זו בובה, זו גופה?
תוך דקות ספורות מזדחל גבר כמעט עירום מתחת לשמלה. האישה החלולה- פיסית ומטפורית מסתובבת, שמלתה נושרת ומתגלה גבר ערום וגבו לקהל והוא צועד ללימבו, לחשיכה שבגב הבמה ונעלם.
למעשה לאורך העבודה אנחנו נחשפים לשלל תמונות פנטזמגוריות, שיותר משהן מסבירות את עצמן, את מקומם בסיפור ואת מי הן מגלמות, הן מותירות שובלים שובלים של תעתועי מגדר ומשחקי תפקיד.
אחת החוזקות של ארייג הוא החוש החזותי והדמיון המפותח; הרקדן החזק שמגלם את דמותו, ג'ין הוואן סאוק, נכנס לבמה לבוש באוברול שחור מבריק ולראשו מסיכת ברווז. רואים ברווז וחושבים- ברבור, הלא כן? מאוחר יגיע גם תורו של הפה דה קאטר המשעשע בביצועם של שתי רקדניות ושני רקדנים בניצוח ברווז שמוסיפים פוזיציות בלטיות משלהם לתפארת המליצה.
אותו רקדן ייזכר גם בזכות דואט מיוחד שרקד עם שני כהן, שניהם מבין המבצעים החזקים של הלהקה וסידרת ההנפות הזריזות מוכיחות זאת. והיה דואט של פרידה דאם סיידל עם שני כהן שבנוי על סימטריית-ראי ומכיל אף הוא רמיזות מעודנות באשר לטיב היחסים שמגלמות שתי הרקדניות. ככלל, המבנים היותר אינטימיים מאפשרים לעתים לראות עבודה יותר מעודנת ורגישה, ששזורה בין אמירות נמרצות יותר.
יש עוד לא מעט רגעים מרשימים שלא אמנה עכשיו וישנה הערכה לבחירות של מעצבי התאורה: מרטין ארייג ואלון שזר. עיצוב התלבושות היה בחלקו מדויק ומיוחד , אבל חלק מהבחירות (והיו לא מעט חילופי תלבושות) נראו על גבול הרשלני. 
עם כל המחמאות, הגיע תור ההסתייגויות. הערב היה עשיר ואולי נכון לא פחות יהיה לומר עמוס יתר. ונראה שהיה ראוי לפתח חלק מהמיזסצנות יותר לעומק. לפעמים השענות צמודה למוסיקה לא הובילה את העבודה קדימה. עם זאת. ארייג מסתמן בשנים האחרונות כקול מסקרן, בעל יכולות, עומק וכישרון יצירתי והבנה של במה ואני כבר מחכה לעבודתו הבאה. אני תקווה שהלהקה הקיבוצית תשכיל לתת לו מקום להתפתח ולהבשיל עוד יותר.