צילום : מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי

מבין מספר משמעויות של המילה 'סלאג', נראה שאבשלום פולק מכוון ל'חישופית', אותה רכיכה מזדחלת חסרת הגנה ונטולת בית מחסה על גבה, שצצה אחרי הגשם. 'סלאג' היא עבודה ראשונה במסגרת הלהקה שהקים הזוג פינטו-פולק לפני כמעט רבע מאה, שבה כל הקרדיטים כולל כוריאוגרפיה, עיצוב סט  ופסקול הם של אבשלום פולק בלבד, ללא הסבר רשמי על העדרה של פינטו מהתמונה ובכך מתאששת הידיעה על הקרע בחייהם המשותפים על ומחוץ לבמה.

 פולק בחר להדגיש התנהלות על הבמה שמתכתבת עם תנועה זוחלת, גמישה, גולשת וגלית של החישופית , כשהוא עוסק בעיקר בהרחבת מנעד תנועה אישית מעניינת וקומפוזיציות קבוצתיות, תוצר שקרוב ברוחו לטכניקות קונטקט. ההתרשמות הראשונה היא שהלהקה ורקדניה משמרים משהו מהמהות הייחודית שהתגבשה בגישה האמנותית המשותפת שהתגבשה אחרי שנים של יצירה משותפת, אם כי פולק כן מנסה לבדל את עצמו באמצעות מרכיבים משלו.

את מרכז הבמה כובש ללא מאמץ השחקן הוותיק צבי פישזון, שהוא כעין קמע של הלהקה והשתתף תמיד בתפקידים שבידלו אותו לגמרי מקבוצת הרקדנים. לרב בתפקידים שבשולי העבודה, שבהם הוא נראה זר לגמרי למקום, לא רק לרקדנים, ומגלם גבר מבוגר, דק מבנה,  מעט כפוף, תמיד אאוטסיידר שנכנס לסצנה ויוצא ממנה כשתפקידו ביחס לקבוצה אניגמטי ומשאיר אחריו שובל סימני שאלה.

 גם כאן הדמות הבימתית שלו אינה חורגת מהטייפ קאסט הקבוע, והוא נמצא שוב על הבמה  בתפקיד שאינו חריג לו. חלק רב מזמן הוא נמצא פיזית במרכזה, ולא אחת בנקודה ארכימדית שאחראית על הנעת גל התנועה הבא באופן לא מודע. ועדיין, הוא עצמו משובלל פנימה ואינו  מתפענח עד הסוף.

אפשר להשליך את התנועה החלקלקה, זוחלת, גולשת של הרקדנים, שתנועתם פתלתלה וגמישה להפליא, כמתייחסת לדימוי שבבסיס שם העבודה ובכך לראות בהם אמירה על מציאות שבה כל אחד  חשוף במובנים רבים ובכל רגע בזמן הוא היה, הווה ויהיה חסר הגנה והיא שמכתיבה לו קיום תחת  התגוננות מתמדת, שבה הוא מבקש נחמה בסביבתו ומוצא אותה לרגע ומאבד אותה באותה קלות.

אי אפשר להתעלם מנוכחותו של סט מרהיב שתוכנן על ידי פולק. הסט מורכב מעשרות נורות תלויות מהתקרה ואפשר להוריד ולהעלות אותם ובכך, יחד עם משחקי תאורה, לשנות את נופי החלל.  תצוגת האור מרהיבה  ומרתקת, אם כי לא ברור מה תרומתה לדברים המתחוללים על הבמה

המרכיב היותר מסקרן בערב הוא רצף של גיחות למיקרופון שמתחיל עם קריינות שירה ברוסית על ידי פישזון, מתוך 'בלדה על נקודה' של אנדרי ווזנסנסקי, ועוד מספר קטעים ממקורות שונים שקראו, לחשו ושרו רקדני הלהקה.

עם זאת, פולק שם דגש מובהק על מרכיבים תנועתיים שבאים משפת המחול ולאו דווקא למרכיבים התיאטרליים הבולטים שהיו נוכחים במרבית יצירות הלהקה עד עתה. הוא מתייחס לבחירותיו בכובד ראש ולא מותיר מקום להומור, לניואנסים מעודנים פואטיים  שהיו חלק מהקסם של הטובות מבין היצירות הקודמות.

עם זאת, הוא שומר להיצמד לקו מנחה בסיסי באופן  שיטתי כך שהעבודה נשארת מהודקת, אפילו מקובעת במובנים מסוימים, דבר שאולי מונע ממנו עוד תנופה שתאתגר את אותה המסגרת שהוא קבע לעצמו ותפתיע גם אותו.