בתחילת שנות התשעים זוג רקדנים נעה ורטהיים ועדי שעל יצרו דואט תמים וחביב ביותר שמשך תשומת לב. היתה זו תקופת פריחה ליוצרים עצמאיים.
נדרשה נחישות רבה כדי שאותם רקדנים ויוצרים בהתהוות, יגשימו את מאווייהם ויטוסו למעלה מזה. לימים הם התמסדו, הקימו את להקת ורטיגו, אחת מלהקות המחול היותר פעילות בתחומן. במהלך הזמן נוצרה סביב ורטיגו מעגל עשייה מגוון ותוסס, בעל מעורבות יוצאת דופן גם בתחומי עשייה חברתית וסביבתית.
במשך שנים הובילו ורטהיים ושעל את ורטיגו קדימה. לימים, פעילויות נוספות שנלוו לעשיה המרכזית, בני הזוג הפרידו בין תפקידיהם לטובת השלם.נעה ורטהיים התרכזה ביצירה כוריאוגרפית ועדי שעל דאג לשאר תפקידי פיתוח וקידום.
עיקרי מאפייני הלהקה, היו ונשארו יכולות ההתמדה והחריצות, שהניבו שורה ארוכה של יצירות מקוריות שהגיעו לקהל רחב, בארץ ומחוצה לה.
'קומא', עבודתה החדשה של הלהקה הפתיעה אחרי שנים ארוכות שבהם נעה ורטהיים הייתה כוריאוגרפית הבית באופן בלעדי. הפעם היא יזמה מהלך יוצא דופן כאשר צרפה את אחותה, רנה ורטהיים קורן, לעבוד לצידה כשותפה ליצירה. מהלך תקדימי ביותר.
את 'קומא' ליוותה מוזיקה מקורית של קבוצת נגנים בניהולו של איתמר דוארי. לידו, על הבמה ישבו עוד שלושה נגנים וביניהם היה סט מרשים של כלי נגינה שהתפרש בקשת לרוחב גב הבמה.
הרקדנים חיכו משני צידי הבמה, לסימן שעבודתם מתחילה. במרום תקרת האולם היו תלויים תריסרי אביזרים שנראו כמו קרשים ארוכים, דקים ובהירים. מטרתם נשארה מסקרנת מאחר ולא הבחנתי שיש להם תפקיד סמלי או שימושי, לבד מעצם נוכחותם.
בעבודות של נעה ורטהיים הייתה תמיד הקפדה על אסתטיקה ואנינות צורנית, שעטף את מרבית העשייה הכוריאוגרפית של ורטיגו מזה שנים רבות. כן נכללו בעבודה צבר של מרכיבים בעלי מימד טקסי וכן הייתה משיכה שחיברה את היצירה כחוט השני לפן רוחני-קדמוני. מרכיבים אלה באו לביטוי במחוות ובהתנהלות הגוף ומקצביו.
צפוי היה שניפגש במרכיבים האלה גם בפרקים הבאים מתוך 'קומא' שנחשפו במהלך הערב זה אחר זה, אם כי הפעם, ניתן היה למצוא גם שבילים למקומות חדשים שעבורם נדרשה יציאה מהשיגרה.
בשלב מוקדם של העבודה, מבחינים בתמונה פסטורלית כאשר למרכז הבמה מתקדם רקדן יחיד שמשעין על כתפו סלסלה גדולה ושטוחה ועליה ערימות 'פתיתים'. בתחילה סברתי כי אלו פתיתי נייר דק בגוונים בהירים, שעשויים מנייר או בד. הרקדן חפן בידו גוש גדול של אותם פתיתים והחל לפזר אותם בחופנים צפופים במעגל סביב סביב מרכז הבמה ויצר מעגל מואר שהלך ונסגר.
זו הייתה תמונה יפה לעין עד מאד. הבמה נראתה זוהרת כמו כמו ערוגת פרחים הסובבת, אולי כולאת אותו.
מעט אחר כך, משני צידי הבמה קמו והצטרפו עוד רקדנים שאחזו בגושים נוספים שנאספו מתוך ערימות שחיכו להם בצידי הבמה. העיסוק בפיזור הפתיתים על כל משטח הבמה יחזור בוריאציות גם מאוחר בשלבים המתקדמים יותר. יש במשחק עם הפיסות הקטנות מרכיב דקורטיבי שלא ברור למה הוא משמש, לבד מעיסוק חוזר ונשנה בפיזור פיסות ואיסופן לשולי הבמה, אלא אם מטרתו לשמש כאתנחתא, או כדבק מקשר בין המערכות.
במקביל לתמונות הפותחות, יש מקום להרהר בחומר המוסיקלי של איתמר דוארי והמוסיקאים שמלווים אותו.
נוצר כאן איזה קונטרסט בין המוסיקה השואבת מחומרי המזרח ( מריח כתבלינים מהודו) במקביל לתפיסה מאד עכשווית באופני שילובם במוסיקה המקורית. אלה מזינים במידה לא מבוטלת גם את מנעד המקצבים שתרמו להתעלות רוחנית (פחות, במונחי דור הגיל השלישי והלאה.). הלהט רב- הדציבלים, התנגש לא פעם בהמשך הדרך במפגש מחוות ידיים מתפתלות, מעודנות, מפתות: תוצרי עולם מושגי שונה.
בכוריאוגרפיות של ורטיגו למרות הערכים האסתטיים, התוכניים, שנתפסים כמאפייני הלהקה, בכל אחת מהיצירות העמידה נעה ורטהיים חומרים ופיתוחי מוטיבים חדשים ולצדם עמדו מסרים תנועתיים ואינטראקציות מיוחדות בין הרקדנים שהיו במוקד היצירה.
הפעם, דבר מה שונה עבר על בוני התוכן של 'קומא' שהשפיעו על חומרי הכוריאוגרפיה הנוכחית. יש סיכוי שהוא ישפיע על הלהקה בהמשך. מצד אחד ישנה האסתטיקה הצלולה, המוחלטת, של נעה, עם דייקנות לצד הליטוש וחיזוק הטכניקה בעבודת הרקדנים.
מצד שני, הייתה אווירת פתיחות שונה באוויר שלא זכורה לי, שהביאה רוח חדשה של פתיחות, אילתור, ושפה פורצת כבלים.
כביכול, נוצר פער שאישר לגיטימיות לאיכויות חדשות (במסגרת הלהקה) של בחירות בתנועה שנדחקה החוצה בעבר, משום שנתפסה כאיום על 'הראוי'. שינוי הזה, היה פלח חשוב כשלעצמו ונוכח במיוחד במסגרת השינוי ובמיוחד באופני התנועה בתמונה מרכזית, שהתרכזה בביצועי קבוצת הגברים בלהקה.
זה לא שהם נראו יותר חזקים מתמיד. והם כן היו. הם נראו יותר טעונים, כאילו מישהו אישר להם להשתמש באופציה הזו, שלא הייתה קיימת קודם לכן.
בהקשר לקונוונציות המזוהות עם הספריה-הכוריאוגרפית רבת השנים של ורטיגו, החריגה מהקווים של קבוצת הרקדנים הגברים, העניקה הרבה גוונים של תנועה רעננה, חצופה, נונשלנטית שהתרכזה בבעיטה אלכסונית גבוהה באוויר תוך דילוג פרוע, שלא ישכח. די להיזכר בעוד קפיצות פרועות ושמחות,כמו השניים שרצו זה אל זה בידיים מושטות ולא כדי להתנגח, אלא כשי לקבל חיבוק. סיום שהפתיע את שניהם.
החירות החדשה עשויה בהחלט לעבוד לטובתם, לטובת הלהקה, שכן האנרגיות נדמו כאינפוזיה של אדרנלין שהשתחרר ממקום פנימי. יש לקוות שאיש לא יכניס את השד חזרה לבקבוק.
היה מרתק לראות סדרת ביצועי יחידים חד פעמיים וכן ואירועים שהתפתחו במהלך מגעים נוספים. אלה הובילו לשינויים דינמיים שנוצרו בשטח וניזונו מניסיון קודם של הרקדנים בתחום טכניקות קונטקט כאלמנט נוסף. היו מבצעים שבחרו לקיים עוד מפגשים ספונטניים שהניבו איכויות תנועה לא מתוכננת מראש וזה, בהקשר הערב היה מסקרן מהרגיל.
מאידך, לא ברור לאן כמה מהתמונות הרעננות שתרמו לא מעט ל 'קומא', ישתלבו בדי.אן.איי. של הלהקה. נקווה שמשבי הרוח האחרת, לא יזכרו כאירוע קוריוזי, מעין פאזה זמנית שבאה ונמוגה. וורטיגו תמיד יכולה לשוב למקומות המועדפים לה יותר. עד כה זה החזיק אותם לא רע, אבל חבל לוותר על מכרה של דרכי ביטוי חדשות.
לורטיגו יש קבוצה מצוינת של רקדנים טובים, חזקים, וזה נכון גם לגבי הרקדניות.
בערב הבכורה של 'קומא', על במת סוזן דלל, ראינו שבקאדר הרקדניות יש קבוצה משמעותית של רקדניות חזקות ומדויקות, בנוסף ליכולות הפרפורמטיביות שלהן. לכמה מהן יש גם יכולות ביצוע בעלות איכות מרשימה מבלי למתוח בכוח את יכולותיהן וליפיפן.
לא תשכח אחת התמונות המעניינות של הערב, תמונה רבת משתתפים,שבנו במו גופם מעין חומה אנושית צפופה ומדורגת. השורה הראשונה החלה לאחוז באחת הרקדניות ששכבה במאוזן במפלס הבמה והחלו לגלגל אותה מעלה משורה לשורה למדרגה הבאה, במעלה החומה. זה היה מעניין, מעלה חיוך אם כי מבחינה הישג אמנותי, האירוע היה יותר קוריוזי מאשר אמירה אמנותית חדה.
במבט המכיל את סך ההתרשמויות משלד המבנה של הכוריאוגרפיה, נשאר באוויר רושם שבגלל היכולות המאוד טובות של הלהקה, מעניין היה לבדוק אם בניסוי שחרור רסן תודעתי, היה מסתבר כי יש בקאסט מספר רקדנים שהיו מרוויחים מכך ונהנים מעוד דרגת חופש אישית במסגרת בעלת פתיחות כחלק מהיצירה עצמה.
נעים היה לשמוע ולראות כי הערב זכה לאהדה רבה ויוכיחו מחיאות הכפיים הארוכות.