Haunted By the Future at Hot Dance, Suzanne Dellal, August 22
בית מחול שלם מתארח במסגרת 'מחול לוהט'. בתכנית: Haunted By the Future', סוזן דלל, 22 באוגוסט
צילום: תומר אפלבאום
אורה ברפמן
מרכז 'מחול שלם' מקדם יוצרי מחול עצמאיים שמתגוררים בירושלים ונתמך על ידי עיריית ירושלים, קרן ירושלים ועל ידי משרד התרבות. המרכז ירד לשפלה לקחת חלק במסגרת מחול לוהט והעלה ערב ובו שלושה דואטים, כולל את Haunted By the Future' שיצר נייג'ל צארנוק (Nigel Charnock ) בירושלים בטרם נפטר בראשית החודש. ערב זה הוקדש לזכרו.
הדואט שפתח את הערב היה 'כוח עליון' של עפרה אידל שבו היא רקדה לצדה של דניאל שופרא. שתיהן הפגינו מעורבות בבניית מערכת יחסים זוגית מזגזגת מהסוג שהזין מאות עבודות תיאטרון מחול המבוססות על יחסי קרוב ריחוק, דחייה ומשיכה. אתם יודעים. הסיפור מוכר ואופן עיבודו אינו חורג מגבולות הסוגה כפוית הטובה הזו. ראוי לומר שהעבודה הקצרה זכתה לביצוע משכנע ברמה הדרמטורגית בכל האמור בתנועה. אבל אידל ניסתה להעניק לו מימד סוריאליסטי בעזרת דלי פלסטיק זהוב ושושן צחור- אולי תזכורת לזר השושן הצחור המסורתי על קברה של ג'יזל- ניסיון שהגיע מאוחר והסתיים מוקדם. ניסיון זה לא באמת ריבד את היצירה הקצרה ואף לא העניק לסקיצה הכוריאוגרפית משנה תוקף.
נאדר רוסנו שיצר את Off Line, הצליח להמריא מעבר לשימוש הבסיסי בלקסיקון המחול העכשווי הישראלי ומעבר ליכולות טכניות שוודאי אינן יוצאות דופן, בלשון המעטה. הוא יצר דואט רב חן, מדויק, רזה ומלוכד שהעניק לו קול משלו. לתנועה מתלווה שובל דקיק של מאפייני מחול עם לבמה רקום ברמזים שקופים למחצה שעבדו לטובתו.
הבחירות המקצביות היו בהחלט מרעננות; הנה רגל ימין פוסעת ימינה ורגל שמאל סוגרת לימין, רגל שמאל פוסעת לשמאל ורגל ימין סוגרת לשמאל. מה פשוט מזה. אבל אופני השימוש במרכיב הזה העלו חיוך של הנאה למראה סידרת פעמות משתרגת בין הפרגמנטים של הדואט שעוסק כביכול, שוב, ביחסי בני זוג. אבל במקביל מתבססת איזו אמירה אינהרנטית מתוך התנועה על החזרתיות המחזורית, האוניסונו, הריתמוס המתגבר ובעקבותיו הייאוש.
מיד צפה מנבכי הזיכרון תמונת תחרות המחול מהסרט 'הם יורים גם בסוסים' עם ג'יין פונדה. כאן נראית היטב התועלת בבניית גבולות-מגבלות שהאיצו את תוצרי הדמיון והניבו מגוון נאה של וריאציות על נושא.
Haunted By the Future עבודתו של צ'ארנוק בוצעה על ידי טליה פז ואורח בריטי, הרקדן מייקל וינטר. שניהם רקדנים מנוסים ובעלי עבר עשיר שיש להם עוד מה להציע. רקדנים אלה מסוגלים להעניק עומק ריגשי, תוצרי בגרות ויציבות. אבל לא בבית סיפרו של נייג'ל.
דואט זה, בדומה לעבודות רבות שיצר בכל העולם, היא ההיפך הגמור: היא פרועה, רועשת עד צווחנות, מצחיקה וגסת רוח. אהבתי את השורה שאומר וינטר על אשתו משכבר הימים על הבמה- טליה פז- אחרי שזו צועקת עליו דברים איומים: ( וזה המקום שצ'ארנוק משחיל גם הערה פוליטית ביקורתית על הכיבוש. מה זו לא הייתה הכוונה?) מגיע לי כי הלכתי והתחתנתי עם ישראלית מוטרפת. אולי לא באלה המילים. PC זה לא הקטע שלו. קללות גסות דווקא כן. קריעת גרון בצווחות אמת- למה לא ומה שיותר. השנים מקיימים גם הם מערכת יחסים אבל זו לא דומה לאף אחת אחרת. היא יוצאת מהתחתית השחורה של הקרביים ובעקבותיה שוב תשתחרר אהבה. הייתם חולמים. זה מרוץ הישרדות בלי חוקים, בלי כפפות.
כנראה שאנשים אוהבים את האנרגיות הפרועות ואת הלשון המושחזת, הפיקחית, ואת העין הרואה נכחה. גם הרקדנים על הבמה לא יכלו להסתיר את העונג שבלקלל כמוכרי דגים בשוק ולצווח ככרוכיה לשחיטה. לא לזה כיוונה ירדנה כהן כשכינתה את הריקוד 'מחול מחלים'.
צ'ארנוק מצא נישה משלו של מחול שקורע את הגבולות שלו, נתמך חזק במלל, גולש על גדותיו עם אנרגיות עודפות. מחול מצבי קיצון. היה מענג לראות את שני הרקדנים הבוגרים הללו עוברים בהתנדבות דרך מטחנת הרגשות הזו ויוצאים ממנה עם חיוך על הפנים. הערה אישית- לא הזיז לי תחתל, לו היה לי.