Dancers: Reut Levi, Rita Komisarchik, Daniel Gal
עידן כהן- 'אגם הברבורים' במסגרת מחול לוהט, סוזן דלל, אוגוסט 26
אורה ברפמן
'אגם הברבורים', יצירתו החדשה באורך מלא של עידן כהן, מסמנת עוד שלב בדרכו הנחושה של יוצר צעיר זה, הפותח לו תלם משלו בעל מאפיינים סדורים, בשדה המחול המקומי וזה בלבד, הישג ראוי לציון ותמיכה.
עצם הבחירה במוסיקה לבלט הידוע והאהוב ביותר של צ'ייקובסקי היא כמובן אמירה מסוימת ויש שרואים בעצם ההתלות באילן הגבוה הזה מבלי להנכיח את עיקריו, מעשה של חילול קודש במרכאות כפולות.
מעקב אחר שאריות רמזוזים שעשויים לסמן חיבור או קו משיק לעלילה או לחשיבה החברתית, פילוסופית ותרבותית המרכיבים את אבני הבניין של המוסיקה והבלט האהוב, עשויה להניב אך זנבות שיספקו הבזקי קישור; כאן זרוע דמוית כנף או כף יד מרפרפת בעדנה, שם עטרת פרחים במסיבת יום הולדת, פה מערכה שחורת תלבושות ומשניה- לבנה, או בהירה, אם נדייק.
אבל עידן כהן לא בא להציג גירסה משלו ל'אגם הברבורים'. הוא ניגש לעבודה, כרבים מבני דורו, כתהליך חקירה אל נבכי המחול העכשווי, מקומו של המבצע/יותר ותפקידו בשיח בין היצירה לקהל, מעניין אותו בידוק דקדקני במקור התנועה ואפשרויות בידודה ומה היא משרתת. ללא ספק מעניין אותו הפן התיאטרלי של אמנות במה זו, הפן העיצובי, משחקי תנועה תלויית זמן, מהלכי האטה עד קפיאה והריק שבין תחנה אחת לשנייה.
השפה היא שפה היברידית עכשוית המכילה לקסיקון תנועה רחב-טווח בעל מאפיינים אישיים שחלקם, עושה רושם, בא מתוך תהליכי עבודת אימפרוביזציה.
בעבודה לוקחות חלק שלש רקדניות משובחות, שתיים מהן- רעות לוי וריטה קומיסרצ'יק- ראינו בקיץ שנה שעברה בערב מעבודותיו מסגרת 'מחול לוהט' אליהן הצטרפה דניאל גל שלה, כמו לשתי השותפות האחרות נוכחות בימתית חזקה ויכולות טובות ויחד מתפקד הטריומוירט הזה באופן מרשים ביותר.
היצירה קבלה תמיכה בעלת משקל מנטע קורן שעיצבה תאורה עשירה, רגישה ויפהפיה ורותם תשח האחראית על עיצוב הבמה שחשפה חלל רחב שנראה כמחסן נטוש ובו פזורים פנסי תאורה וקופסאות שימורים גדולות מלאות בעגבניות אדומות, חלקן כבר התפזר על הבמה.
לקראת הסוף, מתמלאת הבמה בעגבניות, חלקן כבר מעוכות וחלקן חתוכות. התאורה מציפה אותן באור רך מהצד וכצפוי, נוצרת תמונה מרהיבה, דקדנטית, בעוד גופותיהם החשופות חלקית של הרקדניות זוהר מעסיס הפרי (עגבניה, היא פרי עגבים) שזה עתה סיימו להתגולל בו.
סיומו של תהליך ההתבהמות המרהיב הזה נתמך החל מהמערכה השנייה בגנחות, צווחות, ציוצים והתנשפויות שמפיקות המשתתפות במהלך משפטי התנועה שלהן. אם כי אמצעי הביצוע שונים לחלוטין, המוטיב העוסק בחייתיות האנושית ובחידת שווי המשקל העדין בין היפה לחיה כבר התקיים בעבודה מצליחה של עידן כהן 'פרווה מתוקה שלי' בביצועו הכובש של רן בן-דרור. חיבור מסוים קיים גם בין בטיפול בטריו בנות הנוכחי 'אגם הברבורים' לבין טריו קודם 'שנה של דג', באופן בו כהן בונה דיאלוגים משניים על הבמה.
לא במפתיע, אם כן, בעבודתו החדשה, מתבססת לה שפה אישית מרתקת ביותר, בוגרת, עקבית ועשירה. ניכר כי למרחב הדמיון של כהן אין גבולות, עבודתו כיוצר בהירה, מורכבת ומרקמיה מצביעים על אחד היוצרים המרתקים שהתברכו בבינת מחול.
[ad]