Benoite Lachambre and Louise Lecavalier- Par B.I eux, 'Is you Me'. Festival  de Marseille at Pavillon Noir, Aix-en-Provence, July 4, 09

 Photo: Andre Cornelier

אורה ברפמן

גיחה של יום לפסטיבל מרסיי (  (Festival de Marseille כדי לראות את לואיז לקבלייה רוקדת, אחרי שנעלמה משורות להקתו של אדוארד לוק לה לה לה יומן סטפס  (Eduard Lock- La La La Human Steps ) , דרשה הפקה מסובכת משהו. באופן רגיל, מרבית אירועי הפסטיבל מתקיימים בחללים הנמצאים  במתחם הנמל של מרסיי. זמן קצר לפני פתיחת הפסטיבל באמצע יוני, ועד עובדי הנמל עשה שרירים ופתח באחת מעשרות שביתות עליהן הוא אמון בעשור האחרון וביטל את הכניסה לנמל, וכך נאלצה ההנהלה למצוא אולמות חלופיים. רובם נמצאו במרחב העירוני של מרסיי תוך שיתוף פעולה ורצון טוב ברמה המקומית. אישור על קיום המופע היחיד בו התכוונתי לצפות הגיע כמעט ברגע האחרון.

לשמחתי, הדואט של הכוריאוגרף הצרפתי בנואה לשאמברה ולואיז לקבלייה עבר לעיירה אקס-א-פרובנס הנמצאת במרחק של כלום ממרסיי, אל 'הביתן השחור'- נמל הבית המרהיב של אנז'לן פרלז'וקאז' ( Anjelin Preljocaj ) ולהקתו, שנפתח לפני כשנתיים.

בביקורה האחרון של לה, לה, לה יומן סטפס בעונה שעברה, חסרה עד מאד רעמת הרסטות בגווני פשתן של לקבלייה וכמובן נוכחותה הבלתי נשכחת. לקבלייה גילמה בנוכחותה את הדמוי המרכזי של להקתו של לוק כלהקה חדשנית, פורצת גבולות, לא מעט בזכות ביצועיה הקמיקזיים של הרקדנית הקטנטונת הזו שהחדירה קשיחות רוקיסטית למחול העכשווי.

היום היא מראה בגאווה לכל מי שמוכן צילום בסלולרי של שתי הבנות התאומות שלה בנות השמונה. הדיווה הקשוחה, מסתבר, מתוקה להפליא, מלאת סקרנות ולא עושה סחרורים ורטיקליים באויר בשביל אף אחד מאז פציעתה לפני עונות אחדות.

האולם ב'פבילון נואר' לא גדול, הוא רחב יותר משהוא עמוק והוא נוח וידידותי למשתמש בזכות מרחב נדיב לרגליים.

הדואט 'האם אתה אני'- Is You Me)) מתנהל על במה לבנה, ובחלקה הקדמי משטח רחב, שמתרומם אלכסונית ומותיר רווח בינו ובין הקיר האחורי. אם כי על הבמה שני רקדנים, לקבלייה ולשאמברה, למעשה ישנם שותפים נוספים בזמן אמת. משני צדי הבמה ניצבות עמדות מחשבים פעילות. בצד ימין המוסיקאי האמריקאי ממוצא יפני האן רווה (Hahn Rowe ) שמחובר לסצינת המוסיקה המודרנית בניו-יורק ועבד עם שורה של יוצרים ידועי שם. חלק מהמוסיקה שכתב מוקלטת מראש ומעובדת ומרובדת במהלך המופע ועליה מתווספים קטעים שהוא מנגן חי בכינור חשמלי.

משמאל, מאוישת העמדה במפיק הראשי ובאמן המחשב לורנט גולדרינג ( Laurent Goldring )  שמייצא דימויים מרהיבים המוקרנים על הבמה, הקלעים והרקדנים. במהלך המופע מתווספים ונמחקים אלמנטים , כעין הערות הויזואליות שהוא משגר מהמחשב בתגובה להתרחשות התנועתית.  חלק מהדימויים הם בעלי יישות עצמאית ואחרים מסתמכים על הפוזיציות של הרקדנים כמעט בזמן אמת, או על האופן בו מונחים אביזרים (מספר פרטי לבוש) שמשמשים את הרקדנים.

זהו אחד מאותם מופעים יחודיים שלא ניתן לדון או להפריד  באחד מהמרכיבים מבלי להתיחס לשאר בשל הסימביוזה המוחלטת ביניהם שיוצרת אינטראקצה  בין שלוש הדיסיפלינות היצירתיות הדוברות זו עם זו מול עינינו בה בעת.

שני הצילומים המלווים את הדיווח הזה, משקפים לא רע את רוח היצירה, ובה ההפרדה בין אביזרים דו מימדיים ( בעיקר הודיז) לגוף הרקדנים התלת מימדי לא תמיד אפשרית בשל תעתועי ראייה. בנוסף, הדימויים המוקרנים מוסיפים מידע ויזואלי ששואב את מתארי פרטיו מאינפורמציה הנמצאת על הבמה. לא אחת גם הרקדנים בתנוחות משולבות מתעתעים בצופים כשגוף עליון שייך לאחד והתחתון לשני, משחק המתאפשר בשל המרווח בין הבמה לקיר אחורי וכן בזכות המדרון של קדמת הבמה.

כאן שולב מהלך יצירתי פורה ומלא דמיון של בנואה לשאמברה וביצוע מבריק של לואיז לקבלייה, בדואט שמנצל את המדיה הדיגיטלית ומצד אחת מוליך אותה ישירות למחול ומצד שני-  ניזון ממנה.

שיווי המשקל המדויק מותיר צופים מופגזי חושים עם חוויה עזת טעמים.  

[ad]