שוליים צרים 4
גבי אלדור
ללא ספק הרקדנית הטובה ביותר במשפחה, הגמישה ביותר, אולי היפה מכולן, בת דודתי נעמי בן דוד, בתה של יהודית אורנשטיין, עכשיו בביקור בארץ. היא גדלה ברח' אחד העם 42, ליד סבא וסבתא אורנשטיין, והדירה שלהם היתה ליד הסטודיו.
…"מעגלים וספירלות היה בנוי הבית ברחוב אחד העם, משום שהדלת אליה הגעת בעלותך את המדרגות לא היתה כלל דלת הכניסה הראשית לסטודיו, ומי שנכנס לשם בטעות היה מוצא עצמו בין הרוקדים, פניו המבוהלות אל מול המורה, סערת תנועות סביבו. רק נעמי, בתה של יהודית, ידעה שמשם תהיה דרכה להיכנס, ונעמי שהמחול נאסר עליה עד הגיעה לגיל שבע , פסעה ערב אחד דרך הדלת המטעה הזו ונעמדה במלוא יפעתה בפינת הסטודיו, מצטרפת כהרף עין למחול ורגלה השחומה עולה גבוה גבוה, יותר מכל מה שראה הסטודיו עד לאותו היום." (מתוך כתב היד של "אחד העם 42")
נעמי למדה כמובן כמונו, אחותי אלדה ואני, בסטודיו אורנשטיין ואחר כך המשיכה אצל מרתה גראהם , אנה סוקולוב ורנה שחם, ויצרה יחד עם יורם בוקר את תכנית הפנטומימה המוצלחת " קרוסל", ורקדה בכל העולם עם להקת כרמון.
ואז היא רצתה לעבור ליצירת תכשיטים, ויהודית, כמו אמה מרגלית שלושים שנה קודם שכתבה לשושנה אחרי שזו הביעה את משאלתה ללמוד משחק – כנראה באותן מילים נחרצות וחכמות שאי אפשר לעמוד בפניהן- חשבה שעליה להמשיך לרקוד.
מכתב ממרגלית לשושנה אורנשטיין, מפלשתינה לברלין,
23.7.31
זוזרל אהובה שלי,
מאוד כואב לי שאת כל כך מתרגשת בגלל מכתבנו. כשתוכלי להביט בדברים ברגיעה, תביני שאין מקום להתרגשות כזו. לא עמדנו לך בדרך להמשיך לעבוד בברלין. !אין קונפליקט טרגי כמו בקולנוע או ברומן שבו ההורים הקפדניים מונעים מהבת המוכשרת את דרכה, או איך שזה קורה שם. לא! אנו רוצים רק למנוע ממך אכזבות מחודשות, ובשטח זה שאין לך בו בטחון עצמי, ולא רוצים שבטחון עצמי זה יתערער עוד יותר. מוטב מוקדם יותר מאשר מאוחר מדי, אחרי שכבר התרחקת מהיחס שלך לאמנות שלך וטיפוח עצמך למען האמנות שלך. במחול יש לך הוכחות להצלחה, לכשרון שלך, – לכן כדאי ללמוד, לעבוד. למשחק עדיין אין לך את ההוכחות האלו, אבל תחפשי ותנסי לקבל אותן. יותר איננו רוצים. אני מבקשת חוות דעת, הצדקות מאנשים שבאמת מעונינים בדבר, שלא עושים זאת מחברות, או סימפטיות או מאדישות, או פשוט אדיבים – את רוצה הרי חוות דעת כנות, רוצה, ככל שאני יודעת, ללמוד רק כאשר תמצאי מוכשרת באופן יוצא מן הכלל.( חיי הכלב של שחקנית בינונית אינך רוצה לנהל, וזה גם לא מביא לכלום) תנסי להקשיב לי זוזי יקרה שלי כאילו הייתי חברתך הטובה- חברותי לא הזיקה לך ואני לא מעמידה את עצמי ביני לבין גב' מרינג שהיא כנראה מחליפה אותי עכשיו בתפקיד של זו שמשפיעה עליך. ברצוני גם להסביר- עד עכשיו עדיין לא הסברת מעולם מה ברצונך.( את יכולה לקרא זאת במכתבייך). חיכינו בסבלנות להסברים. כל מה שכתבת מתייחס לשעורי הזימרה המצוינים של גב' מרינג. התקדמותך בזמרה, ושההערה של מרינג שאת טובה מדי לטינגל טאנגל של מר הולנדר,( במה זעירה מפורסמת-.ג.א.) ההצהרה על כשרונותיך במחול של טרפיס, מרינג והקהל, פעם כתבת גם על הרושם הטוב ש" כרמן", כלומר גב' מרינג, עשתה עליך. ואז איך מכל זה עלינו להסיק לגבי משחק?? – לעזאזל, מה זה אומר, לשיר, לשיר, לשיר. קונצרט, אופרה? אנחנו כבר לגמרי משתגעים מלשבור את הראש. הזימרה הזו אמנם יכולה לעזור במשהו לצרכי משחק? אולי אופרטה, רביו, סרט קול? בשביל מה ללמד פיתוח קול? הכי מכאיב לי שכשאומרים לך- זימרה לא יכולה להזיק- זה דיבור של אדישות…."
וכך כנראה כתבה גם ליהודית שרצתה להשתלם בנגינת כינור. וכךאומרת נעמי: "לא ידעתי להתעקש על מה שאני רוצה"-.
אולי מרגלית צדקה בכתבה , בהמשך המכתב:
אבל ראית, סוזר'ל, לעולם לא ראיתי אצלך דחף פנימי כזה לגלם משהו במלה ובמשחק. לעומת זאת, אני מוצאת שגילום של אידאה, במשחק האילם של האיברים, ליווית תמיד בתשוקה ובהבנה….. ובכן, אני רואה אותך מגלמת את העולם במחול…"
נעמי עושה, עד היום, תכשיטים יפים להפליא, משטחי זהב ועליהם חריטות עדינות.
והיא כבר לא רוקדת. את שמה היא עושה כמשוררת בהולנד.
[ad]