שוליים צרים 3
בפסטיבל מחול באוטרכט, הולנד, בארוחת הבוקר מתארגנת לי שיחה עם לוץ פורסטר. לוץ הוא השחקן שמבצע את אחד הקטעים הידועים ביותר של פינה באוש, כאשר הוא שר את the man I love בשפת הסימנים. הוא גבוה ונאה ובלונדיני, ובבוקר אחרי הופעה לכולם יש עדיין הבעה של ילדים נבוכים לפני שילבשו את הפנים המבוגרות שלהם.
המופע שלו שהוא חלק מסידרה של ג'רום בל, " להביט בעבר כדי לראות את העתיד", מין בחינה מחודשת של תולדות המחול כדי לתת לו מקום של " ידע". לוץ מספר את תולדות חייו במחול. והוא מדהים ומרגש.
בין מוריו בפולוואנגסשולה בוופרטאל, הוא מזכיר גם את הנס צוליק. פעמון הזכרון שלי מתחיל להבהב. הנס צוליק. עוד אחד מהשמות שריחפו בחלל ילדותי. צוליק היה אחד מתלמידיו של קורט יוז שברח איתו מגרמניה ב1936, אחרי שיוז סירב כזכור, לפטר את המוסיקאי היהודי שלו פריץ כהן. הוא היה האסיסטנט של של יוז באנגליה ולימד במקומו, ואחרי המלחמה כשחזרו לגרמניה, הוא ניהל את בית הספר.
פניה של אמי היו מאירות כאשר היתה מזכירה את שמו ותמיד היתה התפעלות כזו בקולה. שאלתי את לוץ איך הוא היה- ומיד האירו גם פניו והוא אמר שהוא היה מורה נהדר ואדם נפלא. רציתי לשמוע יותר אבל זה בוקר והפנים עוד לא חזרו לגמרי למקומן, ולוץ אמר, אני יכול לדבר עליו שעות, והשתתק. ואחר כך הוסיף: והוא מת אצלי בבית. הוא קיבל בחייו, הוסיף לוץ, שני מכתבים עליהם שמר מכל- אחד מרודולף פון לאבן שמשבח אותו, והשני מקורט יוז שמבקש ממנו ללמד בפולקוואנגסשולה . ושני המכתבים הללו היו בכיס העליון של בגדו כאשר מת.
מאחר שהמורים והיוצרים הגדולים של המחול החדש בגרמניה ואוסטריה גרים אצלי עכשיו בבית, (עשר שנים שכבו בתוך קופסה ואני לא ידעתי) שמותיהם בעט על ניר משובח במכתבים של שושנה מברלין של 1931, שהנה, עליה להפסיק את המכתב כי יש לה עכשיו שעור אצל מקס טרפיס והיא צריכה לרוץ. אפשר לשמוע את קול צעדיה ואת הדלת הנטרקת מאחריה. והזמן נעשה רב כיווני, כמו אצל ג'רום בל, שמביט אחורה כדי לראות קדימה.
בערב הלכתי לראות אותו שוב על במה, את לוץ. חיכיתי שיספר על המכתבים של של הנס צוליק, אבל הוא חזר בדיוק נמרץ על המופע של אמש. עכשיו אני לא בטוחה שהוא באמת סיפר לי את זה, גם אני שתיתי רק כוס קפה אחת, אבל לא הייתי יכולה להמציא סיפור אהבה יפה כל כך.
[ad]