להקת מחול תל אביב, סוזן דלל, 30 ביולי 08 – Tel Aviv Dance Company
ערב השקת להקת המחול תל אביב היה חגיגי כיאות וכנהוג, נפתח בברכות וטפיחות עצמיות על שכם. מרב התלהבות, נדמה היה שמיזם שידרוג 'ביכורי העיתים' גרם כמה אנשים להסחף, להגזים ואף לשכוח שעוד לפניהם היה מחול בישראל וסביר להניח שגם אחריהם לא ייבש השדה לחלוטין.
מנהליה האמנותיים של הלהקה החדשה הם עמית גולדברג ויערה דולב, זוג רקדנים.יוצרים ומוכשרים שהקימו את להקת דה דה דאנס, להקה לא גדולה שמזוהה בעיקר עם עבודותיהם.
בכל זאת הופתעתי שמופע הפתיחה של הלהקה החדשה שאמורה להיות להקה רפרטוארית משובחת, להקת הדגל של עירית תל אביב, לא כלל עבודות חדשות או עבודות שהוכנו במיוחד לארוע החגיגי. חמריו, טובים ככל שיהיו, נלקחו מתוך הרפרטואר הקיים של דה דה דאנס בשלמותם או בחלקם.
ובכל זאת מה השתנה? בינתיים ניכר כי קבוצת הרקדנים התגבשה והיא מונה עכשיו שבעה משתתפים: אלדד בן ששון (אקס בת שבע), מיכאל גטמן ( אקס בת שבע), ליאור ציוני ( נדין בומר), נועה כהן ( הבלט הישראלי, להקת המחול הלאומית הולנד), רוני ננר אפשטיין ( אנסמבל ב'ש, איציק גלילי) ועמית ויערה, ( אקס בת שבע) ומשנת 2000- מייסדי דה דה.
על פי התכנית, עדיין לא ברורה הדרך האמנותית של הלהקה ולאן מועדות פניה? אם כי בינתיים כל ההצהרות, כטיבן של הצהרות- רשומות על קרח וכידוע, לא לכל כוונה יש גם כיוון.
בסופו של דבר הלהקה תבחן בטווח הארוך ביכולתה לחולל שינוי וליצור משהו חדש, משהו בעל ערך.
העבודה שפתחה את המופע הייתה 'זמן לבן', עבודה בת מספר שנים של חנוך בן דרור ( לשעבר, מיודענו רמי לוי), 'אגרופים' מתוך 'ברלין-יפו' של דני פלג ומרקו וויגארט, 'דואט' מתוך '32 דקות של אהבה' וקווינטט' מתוך' 6.3' מאת יערה ועמית. השניים גם יצרו את 'דה דה' לפסטיבל ישראל 07 שסיים את הערב.
לכשעצמן, העבודות שנבחרו מייצגות את רפרטואר דה דה דאנס במיטבו. עבודתו היפהפייה של בן דרור, שכמו אחרות שיצר, הן חריג בנוף המחול הישראלי ברוגע, בזרימה, באושר של הגוף הזז ועם זאת הן לא נתפסות כאנכרוניסטיות, אלא כדוברות תת-ג'רגון משלהן שאינו תלוי-אופנה, דהיינו תלוי-זמן. המחול משדר יושרה אמנותית שאינה מבקשת לפתות בדבש. היא מציעה את עצמה למי שיפתח לקראתה ויבקש להתענג אתה יחד.
אותה יושרה ואפילו מידה של צניעות מתקיימת בחלקים היותר טובים של עמית-יערה והדואט מתוך '32 דקות של אהבה' הוא אחד מהרגעים הללו. אותו דבר מה שמתרחש בין שני בני הזוג הוא המרכיב הכובש מכולם, זה האמון המוחלט, ההנתנות, הלקיחה, הבשלות או במילה אחת- האהבה.
לזוג שפה מחולית משלהם שהתגבשה בחלוף השנים. גם התפיסה האסתטית שלהם היא שיטתית ועקבית. אני מוצאת בה עניין. בעבודה שסיימה את הערב יש עקבות לפיתוח והרחבת הלקסיקון התנועתי של השניים וביטויי קומפוזיציה חדשים.
בערב השני שיבוא, יש לקוות, במהירה, ראוי שנתוודע ליצירות חדשות מאת מגוון מעניין של יוצרים.