להקת מחול סגד (הונגריה) – Szeged Contemporary Dance Group ( Hungary)
קבוצת המחול סגד, הייתה אחת מאורחות פסטיבל כרמיאל ושם העלתה את גירסתה ל'כרמינה בורנה'. יש סיבה וודאי מדוע בסוזן דלל בחרו דווקא ב'חלום ליל קיץ', כוריאוגרפיה של תומש יורניגס.
המופע 'חלום ליל קיץ' בהשראת מחזהו של וו. שייקספיר מספק לצופה חווית מסע בזמן, מסע במקום.
מי שמתעקש להאמין בכפר הגלובלי, ראוי שיציץ לתמונת הפתיחה של מופע זה של סגד ויחווה מחול שענן כבד של ריח נפטלין דבק בו ואסתטיקה של מדינות מזרח אירופה מלפני המבול שורה עליו.
הבמה מעוצבת לפרטים כל כולה תפנים חדר שבו קירות, חלונות, דלתות, אח, מיטה, ספה, ארון, טלוויזיה, בקבוקי משקה, שברי בובות חלון ראווה עשויים קרטון צבוע שחור, עליו כיתובים בגיר ומספר צילומי שחור-לבן.
האסתטיקה הזו רווחה בשנות השבעים והשמונים בתאטרון הצ'כי והפולני, וסוגת תאטרון המחול הראליסטי למחצה, הייתה נפוצה במזרח אירופה משנות השמונים והלאה, גירסה כבדה, מאומצת, מתאמצת להתמערב בכח. לפעמים זה עבד לא רע, עד היום הכוריאוגרף הצרפתי- צ'כי Josef Nadj
מעבד את החומרים הללו מאז פרץ עם 'ברווז נוסח פקין' ( 1987), דרך 'וויצק' (94) והתחדש במובנים מסוימים בתריסר ומעלה יצירות מרתקות. נאדג' מצא דרך לעבד את האמת הפנימית ואת האסתטיקה שעליה גדל ולהציב אלטרנטיבה ראויה למיינסטרים העכשווי.
לצערי 'סגד' לא עומדת במבחן. הכוריאוגרפיה מסתמנת ככיסוי מהחוץ פנימה, שטחית, מוגבלת בשפתה, ככל שהיא יותר 'ריאליסטית בבניית יחסי אנוש, לפחות, היא פחות אמינה.
מאחר ומדובר בחלום, כמו גם בליל קיץ, ואם היוצרים מאמצים-נאחזים בכמה מרכיבים מהמחזה המקורי, אפשר להסחף בפנטזיות וויאריסטיות- גם פדופיליות- די דוחות, הרבה זיופי תאווה , לראווה בלבד, מהרהר לו הכוריאוגרף המתאמץ לפתות קהלים. כאשר הרקדנים 'משחקים' את תפקידיהם במחוות בנאליות, עויתות פנים שהן רק העמדות פנים, כל הערב מתחיל להעליב את הצופה.
עבודה זו מתהדרת באילן גבוה ולמעשה רדידותה הולכת ומתחזקת ככל שחולף הזמן.
למיטב נסיוני, מה שלא מצליח הכוריאוגרף לעשות בשעה הראשונה, כלומר: לעניין את הצופה.
ומה שלא מצליחים הרקדנים להשיג במשך 60 דקות רצופות, דהיינו: לרגש, לסקרן, לעניין ברמה בסיסית כמבצעים, אפשר להניח שעוד חצי שעה, עוד שעה כבר לא יפריחו פה את השממה.
אי לכך את הביקורת המקוצרת הזו צריך לקרוא ולדעת שהיא מתיחסת רק ל-60 הדקות הראשונות של המופע. מאחר והייתה הפסקה של ממש, בחרתי לצאת ולא לחזור, דבר שאני עושה רק פעם שנייה ב- 26 שנותי כמבקרת מחול.
למען הסר ספק, לא תופיע ביקורתי על להקה זו בעיתון הבית שלי, הג'רוזלם פוסט'.
[ad]