צילום: אפרת מזור גולדברג, יניב דרוקר
אורין יוחנן רכשה מוניטין כאחת המבצעות הבולטות בשדה המחול העצמאי, לאחר שבעבר, רקדה בלהקה הקיבוצית וכן לקחה חלק ב"פרויקט" של בית האופרה הישראלית בניהולו האמנותי של מאטה מורי. מאז, עבדה עם כמה מטובי היוצרים העצמאיים וזכתה בפרס שרת התרבות לרקדנית מבצעת בשנת 2014 .
את ערב היחיד שלה I-Dare-You שאותו החמצתי, היא העלתה לראשונה בשנה שעברה. 
יש דבר מה רוטט ממתח בין נוכחותה הפיסית החזקה, הנועזת על הבמה ובין הבחירות החומריות המרכיבות את החלל האסתטי בתוכו היא נעה שכולו נייר לבן, טהור, שברירי ופריך. זה מצוי במסך האחורי המורכב מיריעות נייר תלויות שמזכירות דלתות נייר יפניות, זה נמצא באחת הסצינות המרהיבות בערב, שבה היא משחקת עם ריבוע נייר קטן בקצה הבהונות, תוך שהיא מבצעת צעדי אימון, עד שברגע מסוים, היא חובקת את ריבוע הנייר בבהונותיה, מכניסה אותו לפיה ומושכת ממנו רצועה לא נגמרת של סרט נייר שקופל ומרפרר לקיפולי האוריגמי. כשקרעי הרצועה על הרצפה, הם יוצרים קומפוזיציה לירית שמנכיחה רוגע משלהם. אבל אורין מראה מיד שבאמצעות אמנות הקיפול המוקפד, היא גם מייצרת אקדח לגרש בו את השדים שיושבים על כתפיה מהרגע הראשון.
בין ההפניות לעולם הרוח השואב מתרבויות המזרח, אוריין מוצאת דרך מאד מקורית לאייר את קווי הקונטור שלה, תוך שהיא משתמשת בשתי ידיות טבולות בצבע שחור ואתן היא עוקבת אחרי קווי המתאר של גופה על וילון הנייר הנמצא מאחוריה. הקו הפרפורמרי של הציור אינו רחוק מאמנות הקליגרפיה, אם כי כמובן אינו זהה לו. אין בו את האגירה ועצירת האנרגיה המסוימת ושינויי המקצב המוכרים. אבל הציור הסכימטי והאינטראקציה אתו, משלימים את התמונה.
בהמשך לציורי מתווה הגוף, אורין מאוחר יותר טובלת את שערה האסוף בצבע ורושמת על הנייר- Miss על וילון נייר אחד ו- Fit, על השני.
הצירוף הזה מאפשר קריאה כפולה: miss fit כלומר גברת-כושר, תאור מאד הולם לכושרה הפיזי המאד מרשים , ומאידך, הצרוף: misfit, פירושו לא יוצלח, או חריג בסביבתו שזו תחושה פנימית סובייקטיבית.
המלחמה הפנימית אופפת אותה לאורך הדרך, תוך חשיפה והסתרה, גילוי והחבא. זה בולט כבר בהתחלה שבה היא ניצבת עם הגב לקהל, בגו חשוף, ראשה שמוט קדימה, כך שהשיער הכהה חוסם את פניה, אותן היא ממעיטה לחשוף. הברכיים רכות אבל הגוף קשה. הידיים מתפתלות, מתעוותות, כמבקשות לחלוק עם הצופה תרשים של תחושות, מבלי לשתף הבעות פנים, כאות של חולשה, של ביטוי יותר ספציפי שעשוי לתת למבט לחדור בעד הקליפה הקשה, הפריכה.
חלק ניכר אורין מבצעת עם הגב לקהל, או לחילופין תוך הסתרת פנים באופנים שונים, או תוך כדי הפניית הראש לאחור, הסתרת הפנים באמצעות השיער או בסוף, תוך תהליך ממושך שבו אורין יוצרת מסיכה המכסה את בפניה, צווארה וראשה. מסיכה שבה היא מחוררת חריצים דקים לעיניים ולפה ומשאריות הנייר שקרעה מהוילון האמצעי, היא מותחת כתר נייר, שאתו היא מבצעת את חלקו המסיים של הערב.
אורין, ביצירה הזו, מעמידה אתגרים רבים בפני עצמה ודורשת ביצועים מבוססי כוח וסבילות שאינם מאפיינים נפוצים בקרב רקדניות בשדה הפעולה שלה.
עם הכל, העבודה משאירה תחושה של כנות הכוללת חשיפה אם כי חלקית, תקשורת, אם כי מאופקת, אבל אמינות ללא סייג.
זו עבודה מחושבת ואינטליגנטית שבה כל הבחירות הבימתיות נעשו באנינות מרשימה ונוגעת.