להקת המחול הקיבוצית- 60HZ, משכן לאמנויות הבמה, 10 ביולי.
צילום: גדי דגון
אורה ברפמן
יצירתו האחרונה של רמי באר, מנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית שייכת למקבץ עבודותיו של רמי באר שמתבססות על מסה מרשימה של רקדנים ותנועה בחלל מעוצב למשעי, מרהיב כשלעצמו, הנהנה מתשומת לב מוגברת לכוחה של תאורת במה תומכת, המחדדת את ערכיה האסתטיים של היצירה.
על התאורה אחראי באר שהפך מזמן לאמן תאורה מרשים מהמעלה הראשונה, שמתמצא, מכיר ומבין את התחום ויודע לרתום אותו לצרכיו. ביצירה זו, קרדיט של שותף ניתן גם ליוסי רווח.
אם בעבר ראינו מחצלות שהפכו למסתור וללבוש, כסאות עץ שהפכו למחרשות עץ, למגן לכליי הקשה ועוד, הרי הפעם בחר באר בכסאות נח עשויות רטאן המצופים בחומר בהיר שמכסה על הטכסטורה המקורית. העיצוב הפיסולי מאפשר להם לשמש כתמיכה במצבים שונים ולחפץ פיסולי מרתק שאתו מקיימים הרקדנים אינטראקציה ארכיטקטונית מיוחדת במינה. ככל חפץ על במה, תפקידם אכן ליצור הזדמנויות לאמירות תנועתיות חדשות ובמובן זה, באר מוציא מהאביזר המיוחד את המיטב.
במובן זה, עבודתו של באר עקבית ומרהיבה, מוארת ומבוארת באמצעות האור, נתמכת היטב על ידי עצוב התלבושות של מאור צבר שמצליח באמצעות עיצוב, שימוש בטכסטורות ובצבע לבדל קבוצות רקדנים גם על פי תפקידם בקומפוזיציה ובכוריאוגרפיה, ויוצר הדגשים מתואמים היטב גם עם הבחירות המוסיקליות בקולאג' המופקד כתמיד, בידיו האמונות של אלכס קלוד.
מבנה היצירה מזכיר כמה עבודות קודמות של באר שאף הן פתחו בחשיפתה של דמות מסתורית משהו הנעה בקצב פנימי מאופק. את התפקיד כמו במספר לא מבוטל של עבודות קודמות, מגלמת רננה רנדי, רקדנית בעל איכויות ייחודיות לה, המבדלות אותה משאר הקבוצה. היא אכן מתנועעת כאן כשזוג כלובי ציפורים צמוד לירכיה והיא נעה בהילוך איטי בתוך בועה דמיונית החוצצת בינה לבין הסובב אותה, חידתית, בודדה, מפנה גבה לקהל ומזמינה כניסה לעולם מדיטטיבי הנשבר באחת על ידי הפגזה של תאורה ישירה, ווליום גבוה של מוסיקה מתפרצת השייכת לכאן ועכשיו, לדופק מהיר של קצב הולם ברקות.
קבוצת רקדנים עומדת בצמוד לכסאות- כורסאות העומדות על צידן, לצד הרקדנים כבני זוג בגובה תואם, בעלי קוים גליים המשווים להם צורה מופשטת של דמות אדם. כל צמד כזה מואר מלמעלה באור חם, זוהר והתמונה הבימתית המרהיבה דינה להחרט, גם כאשר פרטים רבים אחרים ימוגו.
יכולתו של באר לתמצת את לב לבה של היצירה בתמונה אחת, הוא בעיני הישג עצום.
בוודאי שהיו סצינות נוספות יפות להפליא; קבוצת רקדניות מתפרקדות בחמדה ולראשן מעין כובע הוליוודי בנוי ממקבץ חומרים ובצדודיתו המזדקרת נדמה כמקור ברווז, סולו בשמלת שרוכים ורדרדים תפוחה כבטנה של יען ומהדסת כשיכורה בנעלי עקב ורודות , סצינה משעשעת של קבוצת רקדנים חסרי רסן המצווחים ומקרקרים ועוד.
בכל אלה נמצאת מידה לא מבוטלת של ראוותנות, גירוי חושים בכלל אמצעי הבמה, באופנים שאינם שונים במובהק מאלה שבכמה מעבודותיו הקודמות של באר.
בעונה זו עומדת לרשותו קבוצת רקדנים חזקה מתמיד ולרננה רנדי ואילנה בלסן מצטרפים סורה וילהלמסון ( היען הורוד), מוריאל דבי, דנניאל און וקבוצה שלמה של רקדנים המתפקדים כאנסמבל מגובש.
בסוג זה של עבודות ספקטקולריות שם באר דגש חזק (כדי שלא לומר: את כל הביצים שבסל ) על עיצוב, שמשבש במשהו את יחסי הכוחות בין אמצעי הבמה לכוריאוגרפיה וזה בא לבטוי בחלק מהדואטים היותר אנמיים שבערב זה, אפילו יחסית לקטעי הטריו. נותרת תחושה טורדת, מנקרת, שבעבודות הצורניות- להבדיל מסדרה של עבודות בהם התכנים חשובים לא פחות מהעיצוב- באר מראש פונה לקהלים רחבים בגישה פופוליסטית במובנים מסוימים ומספק להם את מה שהם דורשים במיומנות עילאית אמנם, אך נמוכת אתגרים נוספים שעשויים לרבד יצירה ולהעמיקה.
חסר לי הריגוש שמצאתי ביצירותיו היותר פוליטיות, מה גם שהוא העז לגעת במקומות שאחרים מתעלמים מהם וכן, באר הוא קודם כל 'יומן מילואים' ו'זכרון דברים' ו'שומר מסך', אם למנות ציוני דרך. באר הצליח לבנות גוף עבודות מקוריות, יצירתיות וחשובות מבלי לוותר על אף אמצעי עזר בימתיים מעודכנים אחרים.
[ad]