צילום: באדיבות הלהקה

את להקת בלט ירושלים הקימה בשנת 2004 נינה טימופייבה, ( Nina Timofeyeva ) רקדנית ראשית לשעבר בבולשוי. אחרי שנים ספורות החליפה אותה בתה, נדיה טימופייבה, רקדנית מוכשרת בזכות עצמה שעושה מאז מאמצים לקיים להקת בלט לא גדולה בירושלים, לצד בית ספר בעל מוניטין.

שאיפה למצוינות בתחום זה נתפסת כמעט דון קישוטית שכן רף הציפיות כה גבוה ותחילתו בהכנת אנסמבל  של רקדנים  בעלי יכולת טכנית מבריקה לצד ביצוע איכותי בעל עומק. לא פחות חשוב כמובן, הוא בניית רפרטואר מתאים.

ערב הגאלה שנערך בסוזן דלל מראה על ניסיון לקיים את דרישות הסף וכצפוי, לפניו יש עוד דרך ארוכה. הערב כלל עשר יצירות, או קטעי יצירות, בהשתתפות קבוצה של 13 רקדנים, חלק לא מבוטל מהם היו אורחים חד פעמיים. החלק הראשון הוקדש ליצירות רפרטואר המתייחס לבלט הקלאסי ובו יצירות של מריוס פטיפה, אוגוסט בורנונביל, פוקין, ליאוניד יעקובסון ווסילי וינונן.  בחלק השני היו רק עבודות חדשות החל מאלה של טימופייבה, וכן עבודות של אסף בן שטרית, ברט רפאל (ארה'ב) וסטפן דלטורה ( גרמניה).  בכל עבודותיהם אפשר היה למצוא עבודות שמתבססות על טכניקה של הבלט קלאסי, אך בתפיסות גוף שונות המתייחסות לאופני ביטוי יותר עכשוויים ששואבות ממקורות השפעה שונים, כגון ג'אז.

 שלא כצפוי, דווקא המחצית הראשונה הייתה מעניינת יותר לצפייה בזכות כמה רקדנים צעירים שגדלו מגיל צעיר מאד בבית הספר של טימופייבה ועכשיו הם בסוף שנות העשרה שלהם. על הקבוצה הזו שהצטרפה על פי התכנייה רק לאחרונה ללהקה, נמנים פאני לובין, אבי לרנר, ענאל זטייקין ועדי נבון.  במיוחד משכו את תשומת הלב פאני לובין ואבי לרנר שביצעו את הפה דה דה מתוך 'הסילפידה' של בורנונויל. לובין הרשימה בבגרות ועדינות היאה לסגנון המחול הרומנטי ואילו לרנר הכריזמטי, הפגין טכניקה נאה ביותר בשלל פירואטים וקפיצות, אם כי לא תמיד בנחיתות. אבל לבחור הצעיר יש את זה, את רוח הברוורה הנדרשת ובזה הוא כבש את לב הקהל. מאוחר יותר, בעת ביצוע פה דה דה מתוך 'להבות פריס', הוא היה פרטנר מוצלח לענאל זטייקין, עוד כוח עולה שעתידה לפניה. הם, יחד עם עדי נבון חייבים את יכולותיהם לבית הגידול שלהם, לבית הספר שליד הלהקה.

במסגרת השבחים, יש לציין את הזמנתה של הרקדנית הראשית של להקת 'בלט נס ציונה', מריה סלקטור לתפקידי אורח במספר עבודות. מהן היא בלטה לטובה במיוחד ב'רוח הורד' או 'חזיון של הורד' של פוקין. לצדה רקד מוריאל דבי שאמור היה להזכיר לנו שבמקור המבצע היה ניז'ינסקי. כאן רקד דבי כינור שני. סלקטור הפגינה עוד ורסטיליות בדואט לצד אסף בן שטרית, מבצע ויוצר של 'סרנדה לניו יורק'  על פי שירו של ברוס ספרינסטיין. הדואט מתאר בוקר של עוד יום עבודה של זוג אוהבים שעומד לצאת ושוב לכבוש את העיר.  הדואט היה המעניין מבין העבודות של החלק השני, לא מעט בזכותה שלה האורחת. שאר העבודות העידו אמנם על מידה ראויה של מיומנות, אבל מאחר ודרכו בשבילים מוכרים וצפויים למדי, לא הניבו רגעי התרגשות או עוררות  יוצאי דופן.