צילום: אייל הירש
העבודה 'סוסים בשמיים' של רמי באר, כוריאוגרף ומנהל אמנותי של הלהקה הקיבוצית, היא אחת מהעבודות היותר מרשימות שלו שבה נדמה כי לבד מהמרכיבים הבימתיים התומכים כמו עיצוב סט, תאורה, תלבושות ומוסיקה, שהם תמיד עשויים בקפידה ולאחר מחשבה, יותר מתמיד גם עבודת הרקדנים ראויה לשבח.
באר מסמן אוירה בשלב מוקדם באמצעות במה אפרורית, תאורה עם אשכולות תלויים של פנסי תאורה ספורים שמשאירים אזורי כיסוי משתנים, וגם על ידי קולאז' מוסיקלי מקורי ומפתיע מתמיד מיד בהתחלה. ששה עשר הרקדנים לבושים במכנס קצר לבן וחולצה בהירה שנרכסת מאחור ברצועות בד רופפות שמזכירה חלוק בית חולים קצר. מזה זמן שבאר הלך וויתר על שימוש באביזרים שהיו חלק דקורטיבי בעיצוב הבמה בתקופה מסוימת והוא נותן לגוף להתנהל ולהוביל את הכוריאוגרפיה וזה ללא ספק מהלך נכון שמאפשר לו לדייק יותר את מה שהאמנות שלו רוצה להעביר.
עם זאת, הוא נמנע מלהסתמך על תנועה בלבד וכאן, כמו בכמה פעמים בעבר, הוא שולח לצופה קוד טכסטואלי שיאפשר לו להתחבר למחול נטו באמצעות אסוציאציות ומסרים סמי- ורבליים דו משמעיים. הפעם, היו אלה מילות שיר שנכתב ובוצע כחלק מפס הקול של הערב, של להקה קנדית בשם סילבר מ. ציון (כך בתכניה,) שהוא קיצור של 'Thee Silver Mt. Zion Memorial Orchestra'. בתכניה מצוטטים שני בתים ראשונים של טכסט ארוך ומטלטל למדי. בתרגום חופשי נאמר בהם: הו, כבשתי הפצועה, אני מודאג כשאת בוכה, בייבי ישיג לך סוסים מהשמיים. ידי מתים מקיפות את הגדר ואלו זמנים אלימים ואלימות מגבירה אלימות ושקרנים מגבירים שקרים.
ככלל, רק לעתים רחוקות מומלץ לקרוא את התכנייה לפני הצפייה, כי לרב הכוריאוגרף או מי מטעמו ממלא את הדף במילים שמטרתם להרשים ולהאדיר את עומק מחשבתו של היוצר. אך אלה מילים שמצמצמות את היכול לחוות את העבודה במלואה. אך מעת לעת, הטכסט הוא עוצמתי ומעשיר את הקורא. באר השתמש, ובהצלחה, כבר כמה פעמים בעבר בציטוט שירה חדה ופוליטית. לטעמי, הייתה בה הצעה לקריאה של ההתרחשות הבימתית באמצעות אסוציאציות אישיות. למעשה, רמי באר הוא אחד היוצרים הבודדים במחול הישראלי שחוזר ומעלה נושאים פוליטיים, במדינה שמעדיפה לעצום עיניים, במיוחד מול הראי. מדינה שמתדרדרת מוסרית במדרון מסוכן.
עם זאת, מילות השיר לא באות להעביר תכנים מילוליים ספציפיים אלא משמשות כהזדמנות לקרוא את האווירה ורוח העבודה, תוך תשומת לב למבעים פיסיים הניתנים לפרשנות והם מהווים תת-רובד נוסף שמאפשר להתקרב לעבודה.
המחצית הראשונה של 'סוסים', שהייתה מרתקת במיוחד, הורכבה כקולאג' עשיר של חומרים חזותיים וויזואליים ומוסיקליים, מהטובים של באר ושותפיו, ובראשם מעצב המוסיקה הכה מיומן, אלכס קלוד, שותף קבוע של באר לעיצוב הפסקול. הבחירות ליוו היטב את לקסיקון התנועה המעניין מתמיד, שהיה חד ומעמיק . נזכיר גם שבלהקה הקיבוצית התגבשה קבוצת רקדנים חזקים, בשלים ובעלי נוכחות בימתית.
כבר בפרקי הפתיחה נדמה היה שבאר אימץ גישה פתוחה ומשוחררת יותר ותחביר מורכב יותר. התאורה המיוחדת, מתכתית משהו, הדגישה את גלי ההתנייעות הבימתית שמתרחשים בארץ שכוחת אל, מבלי שהעבודה מחויבת לנקודה ספציפית בזמן ההווה וללא כאבי שכחה של העבר. הרקדנים נענים לדחפים פנימיים, מהדהדים זה את זה, נענים למקצבים שמטעינים מחדש את האנרגיות שלהם, בעוד הקומפוזיציות רבות המשתתפים מתפרקות ללא אות, עד ששוב נאספים השברים בעזרת אותם כוחות.
במבט ממוקד ומימנות מלוטשת, יוצר באר תלכיד מרכיבים שבו מקום חשוב לאסתטיקה חזותית תוך שימת לב לפרטיה, מבלי להותיר מקום לאלתור ולבלתי צפוי. בעבודה הזו במיוחד, שלל מחוות ופוזיציות מבקשות שיראו בהם מפתח לחומרי התוכן, החבויים בצורה עצמה.
בשלב מסוים חל שינוי שקשה ליחס אותו למרכיב מסוים ובכל זאת, הייתה הרגשה שהעבודה קצת פחות חדה ומהודקת ואולי זה קרה אחרי התת-מערכה שבה שבו עלו כל הרקדנים לבמה כשפיותיהם מכוסים בטייפ דביק אדום והם עומדים בהתרסת מחאה. זה היה מחווה ספציפי שלא סונן. חד משמעי מדי שסטה מרוח הצגת האמירות שקדמו לו. בשלב מסוים במחצית השנייה נדמה שהעבודה סובלת גם מעודפות אוניסונו ואף הבחירות המוסיקליות התחילו להישמע צפויות יותר.
גם כך, בשורה התחתונה, העבודה תיזכר כאחת מהיותר מרשימות של באר, עבודה מוצקה בשפתה ובאמצעיה הבימתיים שזכתה לביצוע מרשים. הלהקה שוב ממצבת את עצמה בפלח המחול העכשווי המיינסטרימי שמדבר לקהל רחב.
T