צילום: באדיבות יח'צ
ללהקת המחול הקומפקטית 'בודיטראפיק' (Bodytraffic) שמקום מושבה לוס אנג'לס, יש קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית המקומית ומאז שקמה, הזמינה כמה עבודות ממספר יוצרים ילידי ישראל ובהם ברק מרשל וחופש שכטר שעבודותיהם נכללו ברפרטואר הסיור הנוכחי. כן נמצאת ברפרטואר שלה יצירה של גיא ויצמן ורוני חבר. 
את הערב פתחו שתי היצירות "הישראליות" : 'ובחצות, הכלה הירוקה ריחפה מעל כיכר הכפר' (And at Midnight the Green Bride Floated Through the Village Square ) של ברק מרשל שגדל בלוס אנג'לס וכיום הוא מנהלה האמנותי של להקת 'ענבל' ומנהל קריירה בינלאומית והשנייה, עבודה של חופש שכטר ' אבק' (Dust) כוריאוגרף מבוקש שמתגורר בלונדון ומחזיק שם להקה מאד מצליחה.
לאחר המחצית הראשונה שבה נכללו שתי היצירות הללו שפתחו את הערב, היה ברור כי שתי העבודות שנועדו למלא את המחצית השנייה יזדקקו להתאמץ מאד כדי להציב רף זהה לזה שהשיגו העבודות של ברק וחופש, ולזכות בקשב ובהערכת הקהל.
ואמנם, עבודתו של ויקטור קיג'אדה (Victor Quijada ) 'פעם נוספת לפני שתלך', התחילה באופן מסקרן עם הצעה לצאת מעולם ההיפ הופ – ממנו בא היוצר במקור- להשתמש באבני הבסיס שלו ולברוא עבודה בימתית בעלת ביטוי עכשווי שניזונה מחומרי ההיפ הופ שעוברים פירוק והגדרה בהקשר חדש. הביצוע היה מצוין , אלא שהקונספט לא הניב פתרון אמנותי בהיר וייתכן שגם הבחירה במוסיקה של ג'ספר גאהוניה, לא בנתה תת רובד שיעשיר את המבע וירומם אותו.
ריצ'רד סיגל (Richard Siegal ) בחר ללכת, כשיצר את 02Joy" ", בשביל הסלול שמאפיין עשרות ומאות מחזות זמר בברודווי. הוא אסף להיטים מקסימים בזכות עצמם של בילי הולידיי, אלה פיצ'ג'רלד, גלן מילר ואוסקר פיטרסון ובנה מחרוזת פיסות מחול קצרות ברוח הסוגה. למוסיקה הזו יש המון כח ומשקעים תרבותיים המובנים ואהובים על כל תושבי ארה'ב ולעוד מליונים מחוצה לה. דרך סלולה, בטוחה, חסרת חתחתים ונטולת אתגרים היא המקבילה של עוגת הפאי הלאומית. צפויה, מתוקה אך שטוחה ומשעממת במובן הקולינרי.
ומה אנחנו תרמנו לערב?
חופש שכטר עם 'אבק' שחרר עבודה כהה, עמומה, חשוכה למחצה שזכתה לטיפול תאורה מרתק ומהפנט והתאים לאווירה האפוקליפטית שבה דמויות וצלליהם זוחלים ומתקדמים בגלישה נמוכה מתחת לערפילים. זו עבודה מהפנטת ומסקרנת הנמצאת בתואם עם המוסיקה של חופש שכטר שמלווה את כל עבודותיו. זו עבודה שמאתגרת את העין ואת המחשבה וזכתה לביצוע מעולה, כאן, ובשאר העבודות שעלו בערב זה.
מלך הלול היה ללא עוררין ברק מרשל עם עבודתו המצוינת 'ובחצות, הכלה הירוקה וגו'…' שבה הוא עושה שימוש בדיוק ברוח אותם חומרים שאנחנו מכירים היטב בלא מעט גרסאות הנשענות על השפה האידיוסינקראטית וכה מקורית שלו. הלהקה הבינה אותו מצוין והלכה אחריו עד הסוף ברינה ודיצה בלי לדלג על אף שטיק. לא ויתרו על יידיש והלדינו על השירים בתימנית ואינספור המחוות שהולכות ומשתכללות. נראה שהם ליקקו את השפתיים גם בקטעים בהם הם נדרשים לשחק דמויות ולמלמל קיטורים ודיסקוסים.
היצירה מהודקת כראוי ומצוחצחת להפליא. העבודה הציפה עונג במלוא מובן המילה, למרות ואולי כי החומרים כה מוכרים, אך הפעם דויקו עד מאד. היה ממש מרומם רוח לצפות גם בביצוע המשובח.
.