Aspen Santa Fe Ballet ( USA)- Haifa Auditorium, March 29
בלט אספן סנטה-פה (ארה'ב). אודיטוריום חיפה. 29 במרץ.
צילום:
אורה ברפמן
בעיירה אספן, קולורדו, קמה להקה רפרטוארית קטנה במונחים שגרתיים- קטנה כקליפת אגוז, ובה עשרה רקדנים שנבחרו בקפידה והם מאפשרים לה לשמור על פרופורציות. אין זה אומר שהם חסרי שאיפות, להיפך, רשימת הכוריאוגרפים שעבדו אתם ואלה שיצרו במיוחד עבור הלהקה, ארוכה ומרשימה מפורסיית' עד איציק גלילי, ממוזס פנדלטון עד קיליאן, מבלנשין לטווילה ת'ארפ דרך לאר לובוביץ'. אתם כבר מבינים לבד.
זו הפכה ללהקה רפרטוארית עם רקורד מצוין שמצליחה לסייר לא מעט ולקבל ביקורות מחמיאות ובצדק. היא מקרינה רעננות, מיומנות וחן רב. הרקדנים טובים, היוצרים טובים, כנדרש. היא מפיקה ערבי מחול מקסים ומהנה שאהוד במיוחד על הקהל האמריקאי לדורותיו, מבלי לדרוש ממנו לעמוד באתגרים אינטלקטואלים מיותרים ולהתחיל לחשוש שמישהו רוקד חומרים שלא בתחום הבטוח, כלומר המוכר והמוכח.
בתכנית הערב שלושה חלקים: 'Where We Left Off' שיצר ניקולו פונטה (Nicolo Fonte ) , כוריאוגרף אמריקאי עם רקע חזק בבלט קלאסי שלמד בטובי המוסדות הנכונים והיה חלק מלהקתו של נאצ'ו דואטו הרבה שנים. העבודה שלו מלווה את המוסיקה המהפנטת של פיליפ גלאס שסובבת במעגלים נשברים כמו אדוות על מי נהר קוצפים, לבנים. יש במוסיקה צלילות קריסטלית שאותה מנסה פונטה לתפוס. מה שהוא משיג זו תנועה זורמת, אסתטית מאד, דינמית שבה נבנות ונשברות קומפוזיציות בתוך תתי-מבנים ואין ספק שהתוצאה מאד נעימה לעיין.
היצירה השניה בערב נושאת עמה ערך מוסך הרבה יותר משמעותי והעובדה שנוצרה כמעט לפני שלושים שנה לא הורידה ממידת העניין, ההשתאות, העומק או הרלוונטיות שלה כהוא זה. מדובר בעבודה קאנונית של יירי קיליאן (Jiri Kylian ) עבודה מאד מוכרת ואהודה על כולם: ''Stamping Ground ששואבת מתרבות האבוריג'ינים באוסטרליה, תרבות שקיליאן חקר בסקרנות של אנתרופולוג. לזכותו, כמובן, העובדה שהוא נמנע מלנכס את שפת התנועה של השבטים האבוריג'ינים שמקיימים את הטכסים הללו ולא אימץ 'אלמנטים'. במקום זה, הוא ניסה באמת לברוא שפה חדשה שמשמרת את רוח הדברים מבלי לההזדקק לחיקוי וזאת בתהליך עבודה ממושך עם רקדניו. חלק מהעבודה נרקד על שקט וחלק על מוסיקה לכלי הקשה של קרלוס שאבז.
הייחוד של התוצאה, העושר התנועתי, המקוריות והתחושה שכל צעד נושא עמו מטען של זמנים שאינם וסמלים של תרבות זרה היו פריצת דרך ומופת להתנהלותו הכוריאוגרפית של קיליאן. קבוצת הרקדנים של אספן מבצעת את החומרים בהקפדה ומרשימה בעבודתם של שלושת הגברים במיוחד.
את הערב חותמת עבודה של יורמה אלו (Jorma Elo ) הוא יוצר פינלנדי שרכש לעצמו שם בשנים האחרונות, אם כי בארץ הוא הרבה פחות מוכר.
ביצירתו Red Sweet למוסיקה של ויואלדי והיינריך ביבר הוא הפגין יד בטוחה מאד בעבודה שדורשת זריזות יתרה ודיוק מירבי ואת זה סיפקה לו הלהקה בשפע. עבודתו של אלו נשענת חזק על הבלט הקלאסי אך היא מתובלת לא מעט במרכיבי מחול עכשווי, פוסט מודרני וסגנון חופשי בלתי תלוי. הביצוע המבריק, הדינמיות המתפרצת, הניבו עבודה מסחררת ומהנה ביותר.
עם זאת, אחרי מרבית המפגשים עם להקות רפרטואריות שמצליחות לדחוס לערב אחד שלו עבודות ויותר מאת יוצרים שונים, נותר טעם ללואי של חוסר סיפוק, של השטחת חוויה, יחסית לערב מלא ומעמיק של יוצר יחיד. מן הסתם זו רוח הזמן ואולי גם זה יחלוף.
[ad]