KCDC 2- Transform by Rami Be'er. (premier). Suzanne Dellal, November 2
הלהקה הקיבוצית 2- 'טרנספורם'. כוריאוגרפיה: רמי באר. סוזן דלל, 2 בנובמבר
צילום: אורי נבו
אורה ברפמן
מהעבודה החדשה של הלהקה הקיבוצית הצעירה נושבת רוח רעננה, לתשוקה לזוז יש ריח עז והקבוצה, כך נראה, רעבה לאור הבמה, נחושה לתת הכל, מאמינה במשפטי התנועה של באר. נדמה שהיום אפשר להגיד שלקיבוצית יש עתודה של ממש ואנסמבל מבטיח ואלה חדשות טובות. כשהקבוצה נראית טוב, יש להניח שחלק מהקרדיט מגיע לגלי כליף ודני אשל שמנהלים את הקבוצה .
היה משהו חגיגי וגאה בכניסה של הקבוצה לבמה בדילוגים גבוהים וזקופים כסוסי מצעד, לבושים בשחור-לבן בעיצובו של מאור צבר, אחד ממעצבי התלבושות הטובים שיש לנו. הוא נותן לגוף המבצע אופי מסוים באמצעות הבגד ומציב את הרקדן בקונטקסט מסוים.
בסביבת 'טרנספורם', החומרה של הצבעים, סוג הבד והעיצוב משדרים סוג של ריסון, אלגנטיות ואיפוק שהם הטעיה שמסתברת במהירה שהרי 'טרנספורם' היא עבודה חופשית, קלה מהרגיל אצל באר שמדברת ריקוד נטו בלי עכבות, בלי דגלים, בלי אג'נדות. לזוז, להנות, זה הכל. זה על הבמה.
על הנייר יש ויש. יש הסברים, יש אג'נדה ויש דגל והדגל שייך למכת צריכת היתר, לעולם המונע על ידי סיסמאות המפרסם, ההמון השוטה מובל על ידי סאונד בייטס, מקדש את המולך שמשבש עליו את דעתו ומסיר מעליו את החירות לבחור בין חלופות.
את ההמון מיצגים עשרת הרקדנים המחויטים, את עולם השקר מיצגות זוג רקדניות שהן בובות , דמויות מצוירות, לבושות כתאומות במין מלבוש שחלקו העליון מגויס לצבא השקל ותחתיתו משמר רומנטיקה שזוכרת עידן קודם קבור של תום.
בדף התכנית, הקיבוצית חוששת מאי הבנות ועושה שני דברים מיותרים. ראשית היא טורחת לפרוס מצע תיאורטי שמדבר גבוהה על "קריצה גרוטסקית לעבר החברה הצרכנית, החשיפה המסיבית לפרסומות " וגומר. בנוסף מתפרסמים דברי ביקורת על הקבוצה וביצועיה "כל זאת בשפה תנועתית עשירה, אלגנטית, מהירה ומאופקת". לא סתם ביקורת, אלא ישר מפי הסוס. עוד לא ראית את המופע וכבר בידיך סיכום ממצה. זהו, אפשר לסגור את הדוכן. הייתכן שיש מי שחושש ש'טרנספורם' יותר שטוחה, שמא, חד מימדית מקודמותיה?
אף אחד לא צריך ולא מגיע לו להחשף לאקט שמטרתו להבטיח צפייה תחת מניפולציה, או בקיצור האכלה בכפית, שטיפת מוח, או סתם שימוש ציני בכלי עיצוב תדמיתי מבית המפרסם.
הכי מצחיק שבאר מסתדר לא רע בלי מילה כי הכל נמצא בחומר עצמו. והחומר עצמו מסרב לדגל. גם שתי ה'תאומות' הלבושות בפיאות אפרו-שיבה ענקיות ומזכירות ברוחן משהו מה'המקפלות', בהכרח מזוהות עם נושא העבודה בגלל מוסיקת הפרסומות משנות השישים שמלווה את כניסתן. לא צריך יותר, אולי רק עוד פחות בולטות, קרי, בוטות.
באר, ככתוב, תפר את העבודה לצעירים הללו וניכר כי הפעם נתן להם לא מעט מקום לביטוי אישי ולהוספת כמה תבלינים משלהם.
'טרנספורם' אולי לא תיזכר כעבודת מפתח של באר, אבל זו עבודה אסתטית מאד, כמו כל עבודה שמוציא באר תחת ידיו שבכולם ניכרת רגישות ויזואלית, אבל זו גם עבודה משוחררת ומשחררת שמעניקה חיוך ענק לצופיה.
[ad]