Barak Marshal- Rooster, Tel Aviv Dance, TAPAC, November12-


Barak Marshal- Rooster, Tel Aviv Dance, TAPAC, November12-

 

ברק מרשל- רוסטר ( בכורה), המשכן לאמנויות הבמה, 12 בנובמבר 09

צילום: כפיר בולוטין

 

אורה ברפמן

 

photo; Kfir Bolotinרוסטר (Rooster ) היא יצירתו השנייה של ברק מרשל במסגרת הקאמבק שלו, לאחר פסק זמן של  שנים. מרשל בא לישראל לפני כעשור, התגלגל כמעט במקרה לתחום, יצר כמה עבודות שהותירו הבטחה רבה בטרם נעלם בחזרה בערבות קליפורניה.

היה זה יאיר ורדי שהחזיר אותו לבמה והזמין אותו ליצור בתמיכת סוזן דלל. מרשל ושיפעת תלתליו חזרו לתקופה וברק העלה כאן את מונגר (Monger ), שהיה להצלחה כבירה בארץ ואף זכה ללא מעט עניין בחו'ל.

לאור ההצלחה, הוזמן מרשל שנית והפעם על ידי  סוזן דלל ובשיתוף האופרה הישראלית,  כדי להעלות עבודה חדשה במשכן.

במת המשכן הרחבה מהווה אתגר. לצורך ההפקה קבץ ברק תריסר רקדנים, את זמרת האופרה ליליה גרצובה ואת אמו- מרגלית עובד.

כזכור, עובד הייתה הכוכבת הבלתי מעורערת של 'ענבל' בשנותיה הטובות ( 50-60) במאה הקודמת. עובד פרשה אחר כך, השתקעה בקליפורניה ושם נולד וגדל ברק.  לפני עשור ומעלה הוזמנה עובד לחזור ולנהל את להקת 'ענבל' במטרה להציל אותה משקיעתה המתמשכת.  ברק בא אתה כדי לעזור לה להתארגן. במקביל, החל ברק להשתעשע בסטודיו עם מספר רקדנים צעירים ולאור התגובות הנלהבות, ניצת בו עניין ביצירה.

מבוגר הרוורד במדעי המדינה, הפך ברק חיש מהר ליוצר מחול ישראלי עם מבטא אמריקאי כבד, ובין הבולטים בין היוצרים העצמאיים, שבלט בשפה מחולית שונה, יחודית, מקורית.

מסיבות מספר, וחוסר תמיכה העיקרית שבהם, הרים ברק ידיים וחזר למולדתו.

 

מונגר, קיבעה אותו כיוצר ישראלי בעל זכויות. עבודתו החדשה רוסטר, אמורה הייתה להעלות אותו מדרגה. במובנים מסוימים, יש בעבודה הישגים ניכרים. בסך הכל, בערב בו נכחתי, היו בעבודה גם לא מעט חוטים פרומים, בעיקר בשל הנסיון להעניק ליצירה קורות תמיכה מפוארות בדמותן של שתי אורחות נכבדות ובעלות זכויות בזכות עצמן. צירופה של זמרת הסופרן גרצובה- בתפקיד המביאה והמוציאה של עובד- וכן אופן השילוב של מרגלית עובד עצמה בתוך העבודה לא טופלו כחלק אינטגרלי, וכתוצאה, לא רק שנקטע מהלך המקצב הפנימי של היצירה וההידוק הנדרש, נפגע גם גיבוש ואחדות השפה האמנותית בחלק מהקטעים.  ספציפית: לא נוצרו תנאים אמנותיים לשיבוץ שירתה האופראית של  גרצובה באמצע היצירה.  מרגלית עובד היא קטגוריה בפני עצמה. לאשה הקטנטונת הזו יש עוצמות בימתיות יוצאות דופן, גם בגילה המתקדם. ( חשבון גילה המשוער, יעשה איש לעצמו). מתחילת דרכו העניק לה ברק במה בהזדמנויות רבות והיא אכן כישפה אותנו בידיים קשורות מאחור. 

לא ברורה הסיבה, אבל הדיקציה שלה הסתרבלה, הדיבור לא תמיד רהוט מספיק, המלל נשאר ברצף מהיר ולכן, לא תמיד מילותיה היו מובנות לגמרי.  בנוסף, את מרבית הקטעים שמענו לא אחת. מיחזור הוא חרב פיפיות. אולי באולם אינטימי, בתאורה נכונה, כשניתן גם לעקוב אחרי העיניים הבורקות והבעות הפנים, עובד הייתה ממשיכה לטוות קסמיה. באולם הגדול, חלק ניכר מכך אבד.

 עדיין, אני מוצאת שברק מרשל הוא יוצר ייחודי, מקורי ומאד אינטלגנטי. אי לכך, עבודתו כיוצר, לא נזקקת לגילוי כל מקורות ההשראה הספרותיים שהוא נוהג למנות. מילא, י.ל. פרץ , אבל 'מחכים לגודו'?, גיב מי איי ברייק.

כאן, כביצירתו הקודמת, עובד ברק על קולאג' מוסיקלי שחלק נכבד ממנו הוא מוסיקה בלקנית וצוענית קצבית ברוח מוסיקת עולם פופולרית, כמה שירי יידיש אמריקאים, קורטוב ג'אז, קצת השראה ערבית, וכולם מספקים מקצבים עם דופק ברור. על רקע זה הוא רוקח את השפה האידיוסינקרטית שלו, שהיא עיקר חינו, ובאה לביטוי באופן מיטבי בקטעים קבוצתיים המבוסים על הרבה אוניסון, קומפוזיציות נהירות ותנועה אנרגטית, מהירה, המורכבת ממשפטי תנועה ארוכים המורכבים מפרגמנטים מובחנים, סוג של דקונסטרוקציה שמעלה חיוך רחב.

מאחר ושורשי התפיסה האמנותית הבסיסית של ברק ינקה ונתקבעה בעקבות שפתה של מרגלית- התוצר העינבלי האולטימטיבי- אין תמה, איפה, שברק משלב באופן טבעי מוטיבים אתניים ומרכיבים תאטרליים ביצירותיו, כולל טכסטים פולקלוריים, מקראיים ושאר תבלינים אקזוטיים. גם מרכיבים רבים באחזקת הגוף ואפן התנועעות, מזכירים את שפת ענבל.

ביצירה משולב קטע בו מרגלית מבצעת וריאציה תימנית בהשראת 'נשים' של שרה לוי-תנאי. מאוחר יותר בנות הלהקה יבצעו וריאציה על הוריאציה ויצטרפו לקטע ה'שרמוטה'. מסתבר שלא די בקולולו ועוד אחד. כל הקטע היה מאולץ ולא עבד.

מצד שני, היו לא מעט הברקות, כמו קבוצת תרנגולים בו נעשה שימוש נפלא של מניפות נוסח פולי ברג'ר עשויות נוצות בת יענה בגוון פוקסיה, או קטע מלא הומור אנושי, שבו אחד הרקדנים מוצא עצמו מטיל מפיו ביצה אחת אחרי השנייה, בעוד כוחותיו הולכים ואוזלים מהמאמץ. עם זאת עיקר ההנאה נבע דווקא מקטעי התנועה הקבוצתיים, שזכו לביצוע מצוין על ידי כל הרקדנים.

לרוסטר, אמנם, יש נקודות חולשה, אבל אין זה גורע מההערכה שלברק מרשל יש כשרון יוצא דופן וכלים נכונים בשתי אונות מוחו שיאפשרו לו להמשיך ואף להרחיק לכת.

 

 

 

[ad]