Omer Rajeh (
אורה ברפמן
מדור 'שכנים' באתר 'ריקודיבור' שם לו למטרה להתעדכן עד כמה שניתן בנעשה במדינות שכנות בתחום המחול. לצערנו הקשרים האישיים מעטים ורובם נוצרו במפגשים ספורדיים בפסטיבלים בינלאומיים. אחרים נוצרו בעקבות רשתות חברתיות ומנועי חיפוש.
בימים אלה התקבלו באופן בלתי תלוי שני עידכונים משמחים; הראשון מהרקדנית/כוריאוגרפית קארימה מנצור (Karima Mansour ) מיסדת להקת המחול המודרנית הראשונה בקהיר. מנסור היא בוגרת המכון לקולנוע בקהיר ב-1991, וב-1997 סיימה תואר ראשון ושני בלונדון, בבית הספר למחול עכשווי. עם שובה למצריים, הקימה את להקתה- 'מא'את' ואתה הופיעה לראשונה ב-2000.
העידכון השני הגיע מביירות, מלהקתו עומר ראג'ה, רקדן, כוריאוגרף ואיש רב פעלים ששינה את מפת המחול העכשווי בלבנון.
רק אחר כך, עם הדיווח מפסטיבל מחול ותאטרון 'רוקדים על הקצה', הסתבר כי שני יוצרים אלה לוקחים חלק בפסטיבל החדש יחסית: Dancing on the Edge המתקיים זו שנה שנייה בהולנד במספר ערים מרכזיות, מסוף נובמבר ועד אמצע דצמבר. השנה מארח הפסטיבל יוצרי מחול ותאטרון מתשע מדינות מהמזרח התיכון וצפון אפריקה: מצריים, אירן, עירק, לבנון, ישראל, פלסטין, מרוקו, סוריה ולבנון שיעלו כ-60 מופעים שונים. הפסטיבל בחר עבודות המטפלות בנושאים המניעים את היוצרים. חלק ניכר מהמבצעים והיוצרים הם נשים.
לבד מהמופעים נערכים במקום מפגשים א-פורמליים, שיחות, פורום לויכוחים ויוקרנו סרטים נלווים.
Ma'at company- Karima Mansour- Nomadness
קרימה משתתפת בפסטיבל עם להקת 'מא'את' ( Ma'at for Contemporary Dance ), להקה עליה דווח באתר במספר הזדמנויות במדור 'שכנים'. היא אף מוזכרת בסיקור שנתקבל על פסטיבל המחול הערבי בוושינגטון באביב האחרון. קארימה הוזמנה לאחרונה לפסטיבל בלובליאנה, סלובניה וכן מתוכננות הופעות ללהקה בדיסלדורף ובבון בחודש הקרוב, עם עבודתה 'נדוודות' (Nomadness ), שם המורכב מנוודות ושיגעון.
"שמה היה לולה והיה לה הרגל משונה- שתילת עצים במדבר" מסבירה מנצור את אחד המוטיבים המובילים. בעבודת סולו זו מבקשת היוצרת/רקדנית המצרייה הזו להעלות מעשה פסיפס רב-פנים המתיחס לתפיסת המציאות והפיקטיבי, המשקפים יחסי גומלין בין האמנות לחיים. ביצירתה Nomadness , קארימה משתמשת באלגוריה מטפורית פרדוקסאלית; נטיעת עץ במדבר, ובכך היא מציגה נושאי זהות וקונפליקט. באופן סמלי, היא בוחנת את מקומה כרקדנים ויוצרת, בשונה מסידרת עבודות קודמות שבהם עסקה לאחרונה, בנושאי מגדר. בעבודה זו היא מהלכת על החוט המפריד בין במה/מופע למציאות. באמצעות דימויים ויזואלים פיוטיים בוידאו, לצד מבעים פשוטים של הגוף, מובל הקהל למסע חוצה אמנות וחיים בו גבולות המרחבים אינם מוגדרים.
האם הבמה הוא ביתה של האשליה, או האם היא מקרבת אותנו לזהות האנושית האמיתית, היא שואלת. הביקורת מצאה כי עבודתה יוצרת דימויים חזקים, עמוסים, שמדברים על ערכים אנושיים ועל נורמות חברתיות. שמו של המחול משתעשע במגוון אסוציאציות הנובעות ממושגי הנוודות והשגעון המרכיבים אותו. היא רואה במחול כלי המשקף ערכים חברתיים ותרבותיים. 'נומדנס' הוא גם מקום נדיר בו יש חופש ממוסרות קודים של התנהגות ודעות קדומות, מקום בו ניתן לשקף את המצב האנושי כאן ועכשיו. .
בעבר, גילתה מנצור עניין באפשרות לבוא לישראל אם תוזמן. במקביל, מרכז למחול בנצרת גילה עניין להזמין אותה. למיטב ידיעתי, עד היום לא חלה התקדמות במגעים.
Maqamat company- “Assassinat de Omar Rajeh”
(Premier) Al-Madina,
עומר ראג'ה הוא אחת הדמויות הדומיננטיות בסצינת המחול בלבנון וגם עליו דיווחנו בעבר (ראה מדור 'שכנים'). הוא יוצר עכשווי מוכשר ומנהל את להקת 'מקמאת' בבירות, שזוכה להצלחה גם מחוץ לעולם הערבי, או נכון יותר לומר, בעיקר מחוץ לו. להקת המחול העכשוית מקמאת נוסדה לפני שבע שנים על ידי ראג'ה, במטרה לקיים להקה עכשווית שחסרה בנוף התרבותי של לבנון*, ולעודד אמנים מדיסיפלינות שונות, לקיים אינטראקציה ולהתנסות בשיתוף פעולה, כדי ליצור חומרים מאתגרים, שאינם מסתפקים בפופוליזם.
הוא מיסדו של פסטיבל שנתי בינלאומי למחול בן זמננו בבירות שמשמש מודל לפסטיבל המחול הבינלאומי ברמאללה, שאתו הוא מקיים קשרים הדוקים. עבודתו האחרונה, "התנקשות בחייו של עומר ראג'ה" ((Assassintion of Omar Rajeh” היא קו-פרודוקציה שנוצרה במרכז המחול באנסי, צרפת ושותפים לה המרכז באברי, פסטיבל 'רוקדים על הקצה' באמסטרדם, הולנד (Dancing on the Edge Festival) ותאטרון בדיסלדורף. בחודשיים הקרובים הוא יעלה את עבודתו בדיסלדורף, פרנקפורט, אברי, צרפת, באמסטרדם, חרונינגן, רוטרדם ואוטרכט. מיד אחר כך יופיע ב 'פסטיבל ווקינג' ( Woking Dance Festival) באנגליה.
עומר ראג'ה למד תאטרון ומחול באוניברסיטאות ביירות ואנגליה ובמשך מספר שנים בהם עבד עם רקדנים ויוצרים בלבנון וכן מחוץ לה. לאחרונה, הוא הקים בית ספר למחול בבירות במטרה להוציא רקדנים שיוכלו לעמוד באתגרים מקצועיים.
העבודה שמעלה להקת 'מקמאת' סובבת סביב נושא 'סרוב וחיסול' ונוצרה בעקבות כמה מקרים של רצח עיתונאים בלבנון, כנקודת מוצא ליצירה. העבודה מתמקדת בחשיבותה של המילה והסכנות הכרוכות בהבעת דעה חתרנית. במקביל, הנושא מטופל מזווית אישית ביותר. עומר, ככוריאוגרף ורקדן פעיל החי בבירות, תוהה על השימוש במחול ועל ערכו נוכח תקריות דראסטיות מעין אלה. "האם אני יכול לעשות דבר מה בעניין?" הוא שואל. "מה אנחנו עושים עם הגוף שלנו? לאן אנחנו הולכים אתו? האם אני חייב לעשות מעשה, לנוכח המציאות? מעשי התנקשות המסמנים עיתונאים שנלחמים למען חופש הביטוי, זכויות אזרח ולמען חברה אזרחית דמוקרטית, הוא אקט של חיסול המסמן מילים, קולות, וגופים המבטאים "סרוב" כמטרה. זהו מעשה טרור נגד מחשבה חופשית ונגד שביב תקווה לשינוי. זהו מעשה נגד ה'אני', גופי, נוכחותי".
את העבודה מלווה מוסיקה מקורית שכתב ומבצע המוסיקאי ההולנדי-מרוקאי נאג'יב צ'ראדי.
——————-
*עוד על מחול בלבנון, במספר כתבות במדור 'שכנים' באתר.
[ad]