בלט מונטה קרלו- החלום. כוריאוגרפיה, ז'אן כריסטוף מאיו. תל אביב, המשכן לאמנויות,  16 ביוני.

צילום: Marie Laure Briane

אורה ברפמן

ז'אן כריסטוף מאיו בנה את 'החלום' בעקבות מחזהו של שייקספיר 'חלום ליל קייץ', פנטזיה קומית  מורכבת שמאפשרת לכותב להתעלל בסדר החברתי ולשחרר כמה שדונים המחטטים עמוק עמוק במעמקי הליבידו. כדי להסיר חשש מצופיו, הועתקה העלילה ליון העתיקה, שם, רחוק, בחברה שהולידה את ניצני הדמוקרטיה הגולמיים, אולי מותר היה לפנטז על חילופי בני זוג, או משכב בהמה בלי ששוט הגהנום יונף על ידי צנזורת המחשבות של הכנסיה.

מאיו מקבל עליו את הצורך להרחיק את העלילה לימי קדם העליזים הללו ובשמחה, ומותיר תוך כדי כך מקום חופשי לשחרר כמה שדונים מקולשנים משלו, ממעמקי דמיונו הפורה. ותאמינו- הוא פורה במלוא מובן המילה.

 ומאיו לא רק שהוא מקבל עליו את אילוץ/ יתרון של הריחוק בזמן, הוא עוד כופה עליו הר כגיגית ומתעקש לשמר את סגנונו הניאו-קלאסי הפרוגרסיבי שמגן עליו בערכיו האסתטיים והמושגיים ומאפשר לו ליצור מחול מעניין ביותר שמתנועע מעל סדק דק אך עמוק כתהום שבין המקסים לנועז, בין הבוטה לבין השמרני לעילא, בין המוצף בטעם עילי משובח, לבין העומד לחצות לכיוון הוולגרי.

כל הכעין סתירות הללו, כל הזיגזוג בין המצבי הקצה, רק עומדים לו בבואו ליצור בלט שהוא תצורת בטוי שמרנית מיסודה שמשמרת ריבוד חברתי בעליל, לבין הדחף לאמץ אופני ביטוי בני-זמננו הפנים מקום לאישי, לייחודי, למקורי, למאתגר-גבולות, לשובר מוסכמות, למתעתע בהגדרות גבוה/נמוך, יומיומי ונשגב.

זהו ביקורה השני של הלהקה הנוכחית שהוקמה ב-85 על חורבות שכבות ביניים שקמו אחרי ה'בלט רוס' של דיאגילב. בביקורו הראשון בישראל ב-89, עוד היתה להקת בלט מונטה קרלו להקה רפרטוארית פאר-אקסלנס, כמקובל באותה תקופה, ורקדניה ביצעו במיומנות רבה עבודות של בלנשיין, אנתוניי טיודו ואף הציגו לראשונה את 'באמצע… מעט מוגבה' של פורסיית' שהמוניטין שלו הלך לפניו, אך יצירותיו טרם נראו בארצנו. את הרקדנית מיוריאל מפרה, אני עוד רואה מול עיני ברגעי חסד.

אבל מאז 17 שנה מנהל מאיו את הלהקה והיום היא מבצעת בעיקר את יצירותיו, אם כי הרקדנים גם נחשפים לרפרטואר של החשובים ביוצרים של היום.

למאיו יש כמה פנטזיות בלטיות ו'החלום' היא אחת מהם. לרשותו עומדים אמצעים שמותר להתקנא בהם, שמאפשרים לממש את הפנטזיות העיצוביות וכך ראינו סט מרהיב, תאורה משובחת ותלבושות שיופיין התחרה במקוריותן ובפונקציונליות שלהן בשירות המחול והרקדנים.

והרקדנים- לא ציפינו לפחות ולא התאכזבנו. קאדר מעולה של רקדנים הן בתפקידים הראשיים והן בתפקידי המשנה ובקור דה בלט . בראשם עמדה ללא ספק מלכת הפיות טיטיאנה שגילומה בידי הסולנית הראשית של הלהקה- ברניס קופייטרה- היא אחת הרקדניות המיוחדות בדורה. במהלך הערב היא  עוברת חוויות לא קלות ממפקדת-על של אוגדת הפיות לשפחה חרופה בכל הנוגע לענייני אהבה ואהבהבים ( זוכרים את מושא תשוקתה בעל ראש החמור? ) כאן היא נכנעת לדחפיה כחתולה אלגנטית מצד אחד וכיצור אורגזמי ללא עכבות מצד שני.

התרומה החשובה של מאיו מבחינות רבות הייתה ההדגשים ששם על קטעים קבוצתיים של הפיות ושל להקת השחקנים הנודדת הנקלעת לארמון. אלה משמשים לא רק כדיברטיסמנט בלטי, אלא כעמדה מעמדית, אם תרצו. ובכל מקרה, הם איפשרו למאיו שלא להתקע רק בריקודי זוגות מתחלפים שלא מובילים רחוק מבחינתה חוויתית, אלא ליצור פנטזיה מלאת דמיון, הומור, מקוריות, יצירתיות וכשרון להוציא את הפנטזיה משדה וירטואלי בהצלחה רבה אל הבמה הריאלית. 

[ad]