צילום: כפיר בולוטין

האופן שבו התקדמה להקת קמע ראוי לציון  והקרדיט הוא של כוריאוגרף הבית ומנהלה האמנותי של הלהקה- תמיר גינץ ( Tamir Ginz). כל עליית מדרגה במהלך השנים הארוכות מאז ייסודה של הלהקה בבאר שבע, הוא תוצאה של נחישות יותר מהכול. כותרת התכנית החדשה שעלתה אמש היא 'יופי מטורף' והיא כוללת שלש עבודות. האחת, והיותר מסקרנת, היא 'Nichts' ( לא כלום) של מרקו גקה (Marco Goecke ) ושתיים הן עבודות של איציק גלילי, שכבר עבד עם הלהקה בעבר וקודם לכן יצר ערב גם לבלט הישראלי. כשבעים מעבודותיו ברבע המאה האחרונה נמצאות ברפרטואר של להקות מהחשובות בעולם..

אם גקה , השם החם בעולם המחול העכשווי, ( 'ניז'ינסקי' במשכן עם להקת גוטייה משטוטגארט, למי שזוכר) תרם לערב את האתגר היותר גדול , הרי שגלילי העניק מידה של גיוון ותיבול חזק באמצעות שתי עבודותיו:   Peeled( מקולף,) ו- 'Cherry pink and apple Blossom White', בסדר הזה.

העבודות של גלילי לקמע הן עיבוד ושיחזור של יצירות מוקדמות יותר  הראשונה, 'מקולף', היא עבודה לכל עשרת רקדני הלהקה ואלה פתחו את  הערב על במה שרויה באווירה קודרת משהו, ערפילית , מוארת קלושות. שרשרת פיסות סולו על כניסות ויציאות חמקמקות מתקדמות למספר דואטים ואנסמבלים קטנים עד שכל הלהקה התבססה על הבמה. חלקי האוניסונו נשענו על קומפוזיציות גיאומטריות כשהן רוויות בתנועות חדות כתער, שמשתייכת לאסתטיקה דקונסטרוקטיבית שדורשת  טכניקה טובה ודיוק מרבי, אלא שדרישה זו הייתה החוליה החלשה בביצוע. בחירה סגנונית זו של הלחמה של טכניקה מבוססת בלט עם חושים מדויקים לרוח הזמן שנשענים על פסקול קשוח שמבוסס על כלי הקשה, נראה כריפרור שמהדהד עבודות מפעם של  פורסיית' במידת מה, ובדרך איבד מזוהרו.

את הפנים הפיקנטיות והממזריות יותר של גלילי ראינו במהלך השנים, אלה שכבר הניבו פנינים בעבר (Sofa, לדוגמא) וידעו להאיר ולהסעיר במה, לענג קהל ולהקיפו בחום אנושי. דבר שהפך די נדיר על במות המחול בעת הזו.  בעבודה השנייה בערב המדובר, קיבלנו את –  'Cherry Pink and Apple Blossoms White' של גלילי. זה דואט מבריק, משחקי ווירטואוזי שנעשה בהשראת להיט משנות החמישים המוקדמות של מי שהיה מכונה מלך הממבה- פרז פראדו (Perez Prado ). קשה לתאר שני רקדנים אחרים שהיו יכולים לבצע את הדואט טוב יותר, כי אלה של קמע היו מושלמים, כאילו הריקוד נעשה עבורם. הוא- הרקדן הכי גבוה בשכונה. שיערו משוח ברילנטין, חמוש במשקפיים ומכנסי השלייקעס שלו קצרים עליו ברמות. הפפיון השחור סגר את הפינה. חנון מושלם.  היא- חתולת פרא, חצופה, מענטזת, לוליינית ממש, שלא תוותר עד שתכניע אותו. הכוריאוגרפיה מספקת להם חומרים עסיסיים באווירה לטינית חמה שאותה הם מבצעים בוירטואוזיות, לא פחות.

בכישרון, הומור ושלל אתגרים של שכוללים ביצוע מדויק ותזמון מושלם "הדובדבנית" המתוקה ו"התפוח" העסיסי כבשו את האולם.

עם זאת, האתגר הגדול לרקדני קמע, הייתה העבודה של גקה: NICHTS שעלתה במחצית השנייה של הערב. לגקה שהוא כרגע אכן "איש השעה"  יש מאפייני תנועה מושחזים שמזוהים עם עבודותיו – ראה הסולו שביצעה כאן  ( בדרכה) לפני כשבוע הבלרינה היפהפייה דיאנה וישנבה במסגרת הפלטפורמה הרוסית: קונטקסט-.

הוא בונה את האמירה המאוד מורכבת שלו מפרטי פרטים, וקטעי מקטעי תנועה ששוכפלו וחזרו ונשנו באופן אובססיבי קומפלסיבי . אלה מציפים מחד תנועות ומנחים  קטועים, קצוצים ומשתברים כנובעים מדחפים פנימיים חסרי שליטה, אבל לא היו קיימים ללא משטור קיצוני. מאידך הוא מגיע לרזולוציות זעירות של רפרופי כפות ידיים הנדמים לכנפי יונק דבש זערורי מעודן, שאין דימוי חזותי  פואטי ממנו.

ערכיה החזותיים של היצירה הכה מהודקת הם ללא מתום כתוצאה, בין השאר. מדיוק מרהיב של מימד הזמן, על שלל  מקטעיה.

עבודתו של גקה נתמכה על ידי מספר יסודות מוצקים של סולו ודואטים שלא יועדו רק לרקדנים שקודם כבר הרשימו במיוחד, אלא פינו מקום מול הזרקור לחשיפה שורה מרשימה של רקדנים שעמדו היטב מול האתגר שגילה אותם מחדש. כדי להגיע למצב זה, נדרשה מידה רבה של התגייסות, עבודה קשה, צחצוח היכולת ואמונה בדרכו האמנותית ובמשקלה של הכוריאוגרפיה הממגנטת שלו.

היה זה אכן ערב של יופי מטורף  שייחרט בזיכרון.