צילום: פנינה אבנטל

 השם פנינה מתייחס לצלמת שמיודדת עם היוצרת וגם כמטפורה להיווצרות פנינה בקונכיה במצולות, בתהליך איטי, רב- שכבתי, שסאלי אן פרידלנד מדמה לתהליך היצירה של עבודתה האחרונה הזו.

        בעבודה לוקחות חלק שלש רקדניות צעירות שהיו שותפות פעילות ביותר בהליך היצירתי וחלקן לפחות, הותיר עקבות  ניכרים על היצירה. המשתתפות; דנה ספיר, מיי קסם ערמון ורוני חדש, עזרו לפרידלנד לחבור לעשייה ברוח הדור העכשווי יותר ואפשרו לה לעשות מהלך שיתכן ולבד, לא הייתה מבצעת .

אמנם לא ראיתי את כל היצירות של פרידלנד אבל ראיתי די כדי לראות שהתחולל כאן שינוי ומעבר מתפיסת במה תיאטרלית שנסמכת על זרם נרטיבי גלוי וסמוי. הפעם, התנועה היא המסר, הדינמיקה היא המוסיקה הפנימית הכוללת מעברים חדים של ריגוש ומתינות. הקומפוזיציות עוברות בטבעיות מפירוק גוף ופירוק תמונה שבה לכל אחת מהרקדניות יש שפה בעלת מאפיינים אישיים ובמקביל, מתבהר מרכיב משותף לשלש, שהושפעו האחת מרעותה, וזהו תחושת חוסר שקט, חזרתיות וסימון  דחפים כמו כפייתיים, שנשזרו בין השלש כעין מוטיב, חוט מקשר.

כל אחת מהשלוש קבלה זמן מיקוד כשתשומת הלב מופנית אליה  וכל אחת מהן הצליחה באמת להציג דמות בימתית מבוססת ומטופלת. במיוחד בלטה רוני חדש ששפתה חדת המרפקים הקרינה על כל הערב, כמו הבהובים באים והולכים.

בערב היו כמה סצנות נאות, אחת מהן זכורה במיוחד של טריו ליד הקיר האחורי. ככלל, היה מעניין לראות את הביצועים הנאים של הרקדניות, אם כי לא נוצר אפקט מצטבר שהוא מרשים יותר מסך מרכיביו.

מאחר והעבודה אורכה רק 45 דקות, ייתכן ובהמשך הדרך, העבודה אולי תעמיק ותתחזק.

הערה קצרה שמתייחסת גם למקרה הפרטי הזה , אבל אופיינית לרבים מהיוצרים העצמאיים. כמותם, פרידלנד מסתפקת בציון המקורות המוסיקליים  במילה אחת– קולאג'. זה אולי על פניו, לא מאד משמעותי, אך תמיד מעניין לקרוא בתכניה מהיכן לקוחה המוסיקה המרכיבה את הקולאג' ומי ארגן את פס הקול.