.
צילום: באדיבות יח'צ
ערב הבכורה של הלהקה החדשה 'בלט נס ציונה' הוא אירוע משמח, שהרי לא כל יום קמה להקה מקצועית בפריפריה , מה גם שמדובר בלהקה שמקווה לנצח כנגד כל הסיכויים, עוד בטרם עלתה לבמה. לראייה, לבד ממה שאמרו בעל פה בעלי עניין מעיריית נס ציונה, כתוב מעל כותרת הערב ובאותיות גדולות "בכורה עולמית". בכורה עולמית יש ללהקה שיש לה קהל בינלאומי. 
מה הסיכוי שלהקת 'בלט נס ציונה' תהפוך ללהקה בעלת שם בינלאומי, אין לנבא. בינתיים יש לה בדרך כצפוי, יש עוד כמה וכמה משוכות לעבור, גם לו היה הערב מדהים יותר משהיה.
עם זאת, מגיע ברכות על היוזמה לעיריית נס ציונה שאפשרה לפרויקט האמביציוזי הזה להבשיל ולצמוח, תחת ניהולו האמנותי של אלי לזר. נס ציונה מתאפיינת באוכלוסיה מבוססת יחסית, עיר בעלת איכות חיים גבוהה וזה כולל השקעה בחינוך והנגשת תרבות לכל האוכלוסיה.
הלהקה יושבת במרכז עירוני רב פעילות המתקרא 'קריית תרבות' ובו אולם וחדרי סטודיו שעומדים לרשות הלהקה. העירייה תומכת בסכום משמעותי כדי לתקצב את הניהול ומשכורות לרקדנים כל השנה.
לזר חזר לישראל אחרי שהות של שלושה עשורים בארה'ב, שבהם רקד במספר להקות בארה'ב, יצר וניהל כמה להקות והאחרונה בהם במונטגומרי אלבמה.
כל השנים נשמר קשר בינו לארץ באמצעות ידידים והזמנות חוזרות לתת שיעורים בתלמה ילין.
הערב עבר באווירה חגיגית ותומכת. ולהפתעתי, התנהל במקצועיות רבה ובהחלט יש להעריך את הצלחתו במובנים רבים. יש כמובן גם כמה וכמה הסתייגויות ושאלות ועל חלקן אעמוד בהמשך.
לזר אסף עשרה רקדנים מקצועיים, ישראלים וזרים, שרקדו בלהקות בישראל וחלקם במדינות שונות בחו'ל. יש כמובן הבדלים בין הרקדנים ביכולות, בהכשרה המקצועית ובכישרון הפרפורמטיבי שבא מתוך אישיותו של המבצע. אבל ברור היה שבשלושת חודשי ההכנה, הושקעה עבודה רבה בכל הקשור להידוק הקבוצה ודיוק בביצועיה, עד כמה שניתן. וזה בהחלט נזקף לזכותו של לזר. הקבוצה נראתה מתורגלת היטב וביצעה את הכוריאוגרפיה בחיוך וחירות.
חלק מהרקדנים נראו ממש מצוין ואציין במיוחד את יואב בוסידן ומריה סלקטור שנוכחותם השאירה חותם. הכוריאוגרפיה של לזר היא גרסה רכה של סוגת הבלט הניאו קלאסי בעיקרו, כלומר עבודה על פוינט, שפה בלטית שכוללת אחזקת גוף, התכנסות לפוזיציות היסוד, העדפת קוים ארוכים, רכים. הבמה עם תנועת מסכי משנה שחורים יצרה עניין בחלל ובכלל, מסתבר שלזר מיומן מאד בתחום הספציפי של בניית מחול נעים לעין, אם כי ללא תבלינים עזים שיכולים להפתיע את החושים. המחול שלו זורם בניחותא. אין בו שיאים מרהיבים או דקויות שדורשות רגישות יתר לאמנות הזו. פשוט מחול נאה, נעים, מרגיע ובקיצור,הוא שמרני מאד.
המופע 'חופש', נסמך על עיבודים לא מורכבים מדי לשירי יהודה פוליקר ובמהלך הערב הושמעו גם שניים משיריו. פוליקר, שהוא זמר אדיר, לא נחשף בבחירות שנעשו עבור 'בלט נס ציונה', על רוחב טווח ההבעות שיש בשיריו, ובמיוחד חבל היה על אלה שבהם עומק רגשי מרטיט.
הייחוד הבולט של לזר וזה נאמר מתוך הערכה אמיתית, היא יכולתו להתאים את הכוריאוגרפיה ליכולות של הרקדנים שהיו לרשותו. אם כי השפה הכוריאוגרפית מוכרת ומשופשפת, הביצוע היה משכנע, והוא הצליח להראות את הרקדנים במיטבם ולהצניע את החולשות היחסיות. הגיוון נעשה באמצעות רצפי דואטים ותפקידי סולו שנמוגו והתחברו מחדש ויצרו תחושת אנסמבל טובה.
כל הערב עלה כיתה עם התלבושות החינניות ביותר שעיצבה אנה כרושצ'ובה וביצעה גלינה גולצמן. טוב טעמה של המעצבת בא לביטוי במיוחד בתלבושות ל רקדניות שבלהקה.
בסך הכל, חווית 'בלט נס ציונה' הייתה מוצלחת ובהחלט מעבר לציפיות המוקדמות. אני חוששת שהחלום להפוך ללהקה בעלת מוניטין בינלאומי, או המקבילה ל-אנ בי איי, כפי שכיוונו בדבריהם מנהל המתנ'ס וראש העיר, הן מעט מוקדמות. עם זאת אני בהחלט מאמינה שעם גיבוי חזק, הלהקה יכולה לזכות בהערכה אמנותית ולהפוך לשחקנית רלוונטית בשדה המחול הישראלי, שיש בו מקום לגיוון. אלא שלשם כך, לזר צריך להביא כוריאוגרפים נוספים שיוכלו לאתגר את הרקדנים הטובים ויחד עם זה לקרב אותם לרוח הזמן, מרכיב שחסרונו הורגש.