צילום באדיבות יח'צ
חשיפה בינלאומית הפכה להיות מסגרת המחול החשובה ביותר לעולם המחול הישראלי. כמדי שנה, באה קבוצה גדולה של "קניינים" שמבקשים לעקוב על הנעשה בארץ בתחום, כדי להתעדכן, כמובן, אבל בעיקר כדי לראות אם יש משהו שיוכלו לבנות עליו ולייבאו לאחת ממסגרות המחול בארצם. אם בשנים הראשונות חלק לא מבוטל מבין האורחים הזרים היו עיתונאים שבאו בעיקר כדי להתעדכן, ובתנאים נוחים, הרי שכיום סוזן דלל מסננת ומחפשת את מנהלי פסטיבלי מחול, מרכזי מחול ותיאטראות גדולים, מישהו שממנו יצא משהו טוב למישהו . זהו קהל המטרה. פה ושם אכן מגיעים השמות מהשורה הראשונה אבל לא מעט מהם באים ממרכזי מחול שהשפעתם על המחול הבינלאומי בכללותו אינה ניכרת בינתיים. יש מאלה שבהחלט מקיימים קשרים תכופים עם יוצרים עצמאיים ישראלים ומרחיבים את האופציות שלהם להיחשף לעוד מעגלים באמצעותם שבסופו של דבר יכולים לקדם את האינטרסים שלהם. דוגמא למדינה שקשרה קשרי עבודה מסועפים עם ישראלים היא דווקא פולין, שלה עניין רב בתוצרי הישראלים מכמה טעמים.
השנה על פי רשימת האורחים מהתחום מרחבי העולם, הגיעו בסביבות 130 אורחים (בכללם כמה עשרות מארה'ב- שלא מייבאת מחול ישראלי במידה משמעותית) וכמה עשרות נספחי תרבות ישראלים שהוזמנו לחגיגה- וכנראה לעוד כמה אירועים בביקור המולדת שקיבלו.
האורחים שהוזמנו לחמישה ימים -כולל טיול יום בירושלים- נחשפו בעיקרון לכ-40 עבודות. חלקם הפשילו שרוולים בשלב מוקדם וכבר החלו בדיקת היתכנות עם כמה וכמה כוריאוגרפים. בין הראשונים שיכלו לרמז על הצלחה, להקת 'ורטיגו' שמוזמנת לפתוח את פסטיבל מרסיי שיתקיים בקיץ הקרוב.
קשה להגזים בחשיבות הקשרים האלה לרקדנים וליוצרים. כולנו רואים שפתיחת דלתות מאפשרת ליוצרים עצמאיים בעיקר וכן ללהקות שאינן נמנות על השלש שניזונות מרב התקציב המוסדי בארץ – בת שבע, הבלט הישראלי והקיבוצית- להתפתח בתנאים כלכליים הנוחים בהרבה מאלה שמחכים להם בבית.
לכולם יש עניין לקדם את אמני ישראל, אחרת הם יחפשו את מזלם בחוץ. חופש שכטר שהוא היום כוכב ענק בלונדון ועל הבמות הכי גדולות באירופה גר שם. כאן כמעט ולא ראינו עבודות שלו. עמנואל גת עושה חיל ממקום מושבה של להקתו באיסטרה, שבפרובאנס. וטוב שכך. בארץ, לפני שעבר לחו'ל התקשה לספק את הצרכים הבסיסיים למשפחתו. שם הוא יכול היה להתפתח בכל המובנים.
במשאל בינלאומי שיזם 'מעגל מבקרי המחול'- ארגון עצמאי שרק קם לאחרונה- שכטר וגת היו אלה שעבודתם הותירה חותם בשנה זו על קבוצת מבקרים, מנהלי פסטיבלים ותיאטראות שנענתה למשאל הבינלאומי שיזם המעגל. מחמם את הלב לראות בהמשך הרשימה שהם שלחו, עוד ועוד ישראלים שהותירו סימן בעקבותיהם בכל מקום בו הציגו.
בלי הנראות על במות בחו'ל, לא יכול כוריאוגרף עצמאי ואף להקה, לפתח קריירה בינלאומית, שתאפשר קיום הוגן ליוצרים.
אירועי חשיפה שבהם נכללות עבודות שנעשו בארץ בשנה האחרונה, לצד הצגות בכורה בודדות, הם חגיגה גם לנו, הקהל, וזו הזדמנות לראות שוב עבודות שאהבנו ולהשלים צפייה באלה שחמקו מאיתנו . אולי זה הזמן גם להביט לאחור ולנסות לסכם את השנה.
הלהקה שעברה שינוי משמעותי ביותר היא להקת 'הבלט הישראלי', להקה שהתקיימה די במנותק משאר שדה המחול והשנה חוותה חילופי הנהלה. תם העידן של ברטה ימפולסקי, מייסדת הלהקה —יחד עם בעלה, הלל מרקמן- האישה ששלטה בה כמה עשורים וקבעה את הפרופיל האמנותי שלה. מסיבות כלכליות בעיקר, הפכה ימפולסקי גם לכוריאוגרפית הבית, אלא שכישוריה כיוצרת מקורית לא זכו להוכחה ניצחת, אם כי כמה מעיבודיה לבלטים הקלאסיים עלו יפה, יחסית.
עכשיו המושכות בידיו של עדו תדמור שזכה בתפקיד במכרז וכבר ניכר שינוי. לא רק ברפרטואר שכנראה יכלול עוד עבודות של יוצרים מקומיים צעירים, דבר שימפולסקי לא ממש שקלה, אלא שצפוי לחול שינוי בדרכי העבודה של הלהקה שיכשירו את הרקדנים להתמודד עם שפות תנועה אחרות משהכירו. תדמור גם דיבר על מציאת מסילה ללבו של קהל צעיר חדש וכן רצון להנכיח את קיומה של הלהקה בשיח הציבורי ונדמה שהוא בדרך הנכונה. לתדמור אין ניסיון ניהולי בסדר גודל כזה, עיקר פעילותו הייתה כיוצר ועכשיו כשהוא מתמודד על בור תקציבי, ראוי לאחל לו בהצלחה.
זו הייתה שנה טובה לכמה וכמה להקות שנכללות במיינסטרים או קרוב אליו, כמו הלהקה הקיבוצית עם עבודתו של רמי באר ' חסר השלם' , להקת אנסמבל בת שבע שהביאה שתי עבודות של ישראלים שגרים בחוץ, דניאל אגמי בלוס אנג'לס וחופש שכטר בלונדון. להצלחה רבה זכתה. כאמור העבודה 'ורטיגו20 ' של ורטיגו שעלתה חלקית לצד חשיפה מוקדמת לעבודה הבאה שלהם – 'רשומו', שטרם הסתיימה. עוד מבט מקדים, והפעם מלא, שלם וסגור היה המופע 'אבק' של ענבל פינטו ואבשלום פולק, עבודה אנינה שעלתה בטרום בכורה בחשיפה הנוכחית. תקצר היריעה למנות את כל השורה של יוצרים עצמאיים שעוררו עניין השנה, אציין רק את ענת גרגוריו שהפתיעה עם Mr. Nice Guy , עבודה שהעלתה אותה מדרגה, רחל ארדוס שכמה מעבודותיה מעוררות תשומת לב על הגיוון והמיומנות שמאחוריהם, דפי אלטבב ועוד שורה של יוצרים שמה שעשו השנה, גורם לרצות לראות אותם מתפתחים עוד יותר בשנה הקרובה.
יוסי ברג ועודד גרף באו לבקר עם קבוצת רקדנים זרים שאתם הם עובדים ויחד העלו חמישתם בבכורה ישראלית ערב משעשע בשם Bodyland שבו ברג כובש בדרכו המיוחדת אל לבנו עם פניו וחיוכיו שלא איבדו את תמימותם המשתאה. לברג תמיד הברקות מקוריות במיוחד בתכנים בהם הוא חופר.
אך ללא צל של ספק, בשנה האחרונה היו שתי עבודות שהותירו אחריהן עקבות שלא ימחקו במהירה. היו אלה 'דירת שני חדרים' של ניב שיינפלד ואורן לאור ו'אוהבים ערבים' של הלל קוגן.
שתי העבודות הללו זכו לתשואות אדירות כשהוצגו גם בפני אורחי החשיפה הבינלאומית ואין תמה שנבחרו כעבודות המצוינות לשנת תשע"ג על ידי הגוף החדש שקם ערב חשיפה: מעגל מבקרי המחול.באתר זה יש די חומר הכולל את נימוקי השופטים לכן רק אומר כי 'דירת שני חדרים' היא מסע חקר שובה לב בכנותו לעבר היחסים בין שני אנשים קרובים החולקים מרחב משותף ומנסים לקיים בתוכו איש את מקומו ואיש את חלקו בשלם המשותף. חקר אנלוגי לאופציות הקיום שלנו במרחב הגיאו-פוליטי. והלל קוגן, מה יש להוסיף. כבר הרבה זמן שהולך ומתחדדת ההכרה שקוגן הולך בדרך ייחודית לו צעד אחר צעד. יוצר מוכשר ונבון במיוחד. ב'אוהבים ערבים' הוא הצליח ליצור סטירה חריפה שמגרדת שורה של סטיגמות, אותם הנגעים הנפוצים בכל שדרות העם וכן בדרך, הוא מגחיך את הפרקטיקה הנפוחה משהו של עולם המחול שמסביבו, מבלי להוציא את עצמו מהכלל.
שתי עבודות אלה הן אולי פסגת היצירה של יוצרי שתי העבודות האלה, עד כה. ועכשיו לעבודה.
איך נסכם את השנה שחלפה? בחצי הכוס המלאה, כל אותן עבודות מצוינות, מעניינות, טובות, או מראות התקדמות של יוצרים שמתווספים לשורה מכובדת של אמני מחול שמוציאים לנו שם מצוין בקרב אומות העולם. בחצי הכוס הריקה, כמה נפילות, כמה עבודות שלא עברו את המשוכה הבסיסית של עבודת במה מקצועית, לא מעט עבודות שיש בהן אולי משהו אבל מרב בנאליות, שימוש במובן מאליו, היתקעות במקום או רשלנות מקצועית, והכי גרוע- זחיחות דעת שמקורה בבורות בעיקר, שראויות להישכח עד בוקר.
בעיקר נשארת לנו שוב התקווה שבשנה הקרובה נראה עוד הרבה יותר ויותר טוב, כי יש פה באמת גוף יוצרים עם הרבה תשוקה ותשוקה מניעה את העולם.
————————————————————————————————————————–