להקת 'ליינס' של אלונזו קינג (ארה'ב), במשכן, 13 בנובמבר

צילום: באדיבות יח'צ

זה ביקורה השני בישראל של להקת ליינס (  Lines Ballet ) הותיקה שהקים הכוריאוגרף האמריקאי אלונזו קינג ( Alonzo King ) לפני שלושים שנה.  בתכנית שבה לקחו חלק שנים עשר רקדנים, היו שתי עבודות; שרף (Resin), מ-2011,  ושחרזדה ( Scheherazade ) מ-2009.  

alonso king, resin

קינג משמר איזה רצף בין הבלט למחול בן זמננו שמושפע בין השאר גם מהמחול האפרו-אמריקאי, חלק אינטגרלי מהמורשת שלו. ממספר ערבים קודמים ומהערב הנוכחי, ניכר כי לקינג יש עניין  לא רק בהקפדה יתרה על רקדנים חזקים, אלא גם על המסד המוסיקלי המורכב שכולל מוסיקה בת זמננו מוסיקת עולם וג'אז בין השאר. היסוד האסתטיציסטי בעבודות, המצוי במרכיבים החזותיים נוכח תמיד ומלווה את כל העבודות שלו. מעבר לתנועה, הוא מזכיר במידת מה את התפיסה הבימתית במובן זה, בהרבה עבודות של רמי באר, לשניהם יש משיכה לאפקטים חזותיים דומים.

ואכן, בשתי העבודות, היה עניין רב במוסיקה שלוותה את היצירה. 'שרף' ( לא במובן של מלאך, אלא שרף עצים) של ג'ורדי סוואל שאסף הקלטות מהגורן והיקב בניסיון לבנות משהו ברוח מוסיקת לאדינו . לצורך כך הוא כלל גם הקלטות מקוריות מהספרייה השלאומית בישראל של לימוד הא'ב בחדר בתימן, נגינת שופרות, פיוטים ותפילות בספניולית, לאדינו יידיש וערבית. גם כאן וגם ב'שחרזדה'  שהתבססה על עיבודים של  אמן הטבלה זאקיר חוסיין שארג פיסות מתוך שחרזדה של רימסקי קורסקוב, המוסיקה והכוריאוגרפיה התנהלו בשני ערוצים מקבילים ולא תמיד נמצאו דוברים אותה תפיסה אמנותית.

 ככלל, הפן הכוריאוגרפי הטהור הוא לא הצד החזק של אלונזו קינג.  לא אחת ישנה חוסר בהירות לגבי הדרך ולאן הוא רוצה להגיע בסופו של יום. לרשותו קבוצה גדולה של רקדנים מיומנים, שדבקים בסגנון יתר על המידה. עם זאת שהם נראים טוב וכביכול משמרים סטייל על זמני, אלא שהוא למרות הכל, מקבע אותם לנקודת זמן שפסה.

בשתי העבודות יש חטיבות של קבוצות גדולות שבהם מתנהלת בו זמנית פעילות אינדיבידואלית כביכול, אלא שבפרטי משפטי התנועה מתקיים דמיון רב ביניהם, והם עשויים להראות כמו פרגמנטים דומים של פאזל שלם, כמעט מונוכרומטי. אבל אלונזו מטעה, זו לא ממש פעילות רב מוקדית שמאפשרת למשתתפים להביא לבמה תנועה אישית; לא בבחירת אופי משפטי התנועה, לא בדינמיקה שלהם ולא במשך הפרגמט. הפעילות הרבה, שיש בה סוג של עסקנות חרוצה כמו דבורים בכוורת, מייצרת מצב שבמקום שסך התנועה ייצר אימפקט מצטבר, יש מצב של מיסוך, מיצוע שמוביל לעניין הולך ודוהה.

לא ברור לאן הוא מוליך אותם מעבר ליפי התנועה לכשעצמה. בין לבין שזורות תמונות שבנויות על סולו, דואטים, ואף קבוצות קטנות. למרות שהרקדנים עושים רושם מצוין ויש בתנועה חיות ואפילו חושניות מרומזת מתחת לפאסון, הרי שאלונזו בהכרה מלאה, מתרחק מכל רמז על מיניות ומתח בין המינים. להיפך, גברים ונשים רוקדים חומרים דומים, והמפגשים ביניהם לא מפיקים ניצוצות. לטוב או לרע.

ב'שרף' יוצר אלונסו אלומות אור חם שמהם יורד מטר גרגירים לבנים שזוהרים באור. לקראת הסוף אלומות הגרגירים כבר מתפשטת לכל רוחב בהמה, כמו מסך קורן שנשמע כמו מטח ברד. זה כנראה השרף ולא המן שנופל משמיים בעקבות התפילות בלדינו.

עם תאורה נכונה זה מרשים.  תמיד יש במרכיב הזה אלמנט פיתוי שאין לעמוד בפניו. תמיד השתאינו שוב ושוב למראה מזרקות חול על הבמה ובדיונות בטבע, ממפלי אורז, ממטר פתיתי עלי ורדים ארגמניים או גם לא מעט קילוחי מים על הבמות. זהו אותו רפלקס הנאה כמו זה שמצמיד אותנו לזיקוקי דינור, עד לאחרון שבהם.

 מי שצמא לקבוצת רקדנים טובים שאוהבים לרקוד ודי לו בכך, אלונזו קינג מספק את הסחורה ובעטיפת מתנה נאה ביותר. מי שמבקש עוד משהו ממחול בנקודת זמן זו, אולי לא מסתפק במנת  מחול שמרני משהו, לא ממש מחויב, שנשען חזק על אפקטים ויזואליים במקום כוריאוגרפיה מאתגרת יותר, יצא מעט רעב ודי מעוייף.

,.