Montpellier Dance Festival 2012, Between Forsyth and Teshigawara.

 

פסטיבל מונפלייה 2012

חלק 2 , בין וויליאם פורסיית' וסבורו טשיגאווארה.

 

צילום: באדיבות הפסטיבל

 

אורה ברפמן

 

תאריכי הביקור בפסטיבל בקיץ זה נקבעו כבכול שנה על פי מידת העניין בתכנית ובמופעים ספציפיים שנכללים בה, בתנאי שהביקור לא יעלה על שבוע בערך. כדי לא להחמיץ משהו מסקרן במיוחד.

עם קבלת החוברת היה ברור שהבחירה לא תהיה מסובכת והיא התקבעה בין עבודה חדשה של להקתו של וויליאם פורסית' ( Forsyth W.) ונסתיימה עם מופע של סבורו טשיגאוורה (  S. Teshigawara), מופע שונה מזה שלהקתו קאראס( karas ) העלתה בירושלים רק לפני כשלושה שבועות.

מתוך שמונה המופעים שתכננתי לראות בחמישה ימים היו עוד שלושה יוצרים שהכרתי ושניים שלא.

את מירב התקוות תליתי בפורסיית', אם כי העבודה הבימתית האחרונה שלו ( בלי לספור שחזורים נפלאים שמעלה הלהקה הבלגית המצוינת-  'בלט פלאנדרז ' שקיבלה רשות להעלות כמה יצירות מופת מהתקופה שפורסיית' ניהל את בלט פרנקפורט. בתקופה זו הכל נראה חדש, הוא הצליח להמציא מבטים אחרים על הגוף, מקוריים ומאתגרים עד בלי די. פלנדרז העלו במונפלייה את Impressing the Tzar''  ואת 'Artifact'.

העבודה באורך מלא אחרונה שראיתי במונפלייה, בלי לספור מיצגים , מיצבים ושאר ירקות, הייתה 'קאמר/קאמר' שהייתה יותר קונספטואלית ונתנה פחות משקל לתנועה, ואם כבר מישהו רקד, זה היה מאחורי קיר שהפריד בינינו, הקהל, לבין המבצעים. מה שראינו היו תוצרי התערבות של יד שנייה, ומדיום שונה שהתקבלו באמצעות מצלמה נעה שהעבירה תוך סינון אינהרנטי חלקי אימאג'ים, למוניטורים בקדמת הבמה.

הפעם הבטיחה התכנייה המוקדמת שהעבודה היא הומוריסטית.

קומדיית מחול של פורסיית, מי לא יבוא?

ולמפגש הוא בא מלא מרץ ועזוז עם בכורה, דהיינו עיבוד מחודש עד לבלי הכר של מקור שעלה בתיאטרון 'שאייו' בפריז לפני כשנתיים. במסיבת העיתונאים בבוקר המופע הוא אמר שכמעט לא נותרה סצנה שלא פורקה ונבנתה מחדש, כך ש- Yes We Can't , פרפראזה על אובמה וסיסמתו: יס ווי קן' שהעניקה לו את כיסא הנשיאות, אולי תביא לו עצמו איזה עיטור שעוד אין לו.

וכך אמר: " העבודה הקודמת ( גרסת המקור, א.ב.) לא הייתה טובה, החלטנו לעשות אותה עוד יותר גרועה. והצלחנו".  הפרדוקס המובנה בשם הצחיק אותו מאד והעלה חיוך כמובן על שפתי המשתתפים האחרים. " אנחנו מנסים להיכשל. אם אתה מנסה להיכשל ונכשלת, האם הצלחת?"

האם אתה מדבר על המחול עצמו, תהתה המראיינת המיומנת אגנס איזרין ופורסיית' ענה: "הרקדנים עזרו לי ליצור את הדוגמא הזו למחול בטעם רע. אני תרמת בציטוטים משובשים מההיסטוריה של המחול שאולי חלק מהצופים יקלוט. יש גם שיבושים במוסיקה, בתאורה, בתלבושות וגם בפרפורמנס. קשה להיות רע, כלומר רע מאד. לא להיות עכשווי, לא להיות קול. בלי הראיון הזה בטח הייתם חושבים שנפלתי על השכל."

המשפט הזה הזכיר לי את בגדי המלך החדשים ששם נעשתה מניפולציה דומה. מי שלא רואה את בגדי המלך החדשים סימן שהוא טיפש ולכן כולם משבחים את הבד, הצבע והדוגמא ויוצרים אפקט עדר שטחו עיניו מלראות.

פורסיית' הוא המלך, מלך עם יכולת מילולית מצוינת, יכולת תקשור מרגשת ואישיות קורנת ומלאת אנרגיות. הוא מקרין ישירות וכנות יוצאת דופן ובשנים עברו, במסגרות אחרות, הוא הוכיח את זה.

תן לי דוגמא של קלישאות שהכנסתם, שואלת איזרין. " למשל, בלט עם נגינה על פסנתר על הבמה זאת קלישאה.

רב המוסיקה מתבססת על חיבורים שעשה דיווי מורו שמנגן לנו בחזרות. הוא שילב אופרה, מוסיקה סימפונית, מוסיקה לבלט, מהסרט טיטאניק, סטרוינסקי וצ'ייקובסקי ואנחנו גם שרים על הבמה ונותנים את כל כולנו, את הכי טוב שיש לנו שזה לא הרבה, יש להודות.

העבודה מטופשת לגמרי, נראית בלתי מתוחכמת והתחכום שלה מגיע לקראת הסוף כשהנושא יותר מתבהר ( לא על ידי התנועה, אלא באמצעות קריינות של טכסט, צריך לומר, א.ב.). לא בחצי הראשון אבל אולי 10 דקות לקראת הסוף. "

 

ואיך היה?

 

בשורה התחתונה, פורסיית הצליח, כלומר נכשל, זאת אומרת הצליח. הצליח לעשות עבודה לא ממש טובה ומעניינת. אבל רק חלקית. דברי ההסבר בבוקר המופע היו מעניינים יותר. פורסיית רהוט ביותר, דיבורו קולח, בגובה העיניים. לא נשמע מתנשא או מלא מעצמו כי הוא איש עם הומור ועם מידה רבה של סקרנות אמיתית. במקום שבו הוא נמצא היום, כיוצר החי החשוב ביותר בעשורים האחרונים, הוא באמת לא צריך למצוא חן בעיני אף אחד, אלא להמשיך לחקור את  המרחב האמנותי שבו הוא פועל ולאתגר את עצמו כל הזמן. זה לא בהכרח מוציא ממנו תוצרים מרגשים כבעבר, אבל תמיד מעניין לנסות לעקוב אחרי התהליכים והניסיונות שהוא מייצר.

על הבמה פסנתר כנף בשולי במה משמאל ושלושה מיקרופונים. הלהקה כולה אצה להתייצב מולם ולנסות לשיר יחד, בעצם- לזייף ולא ממש יחד. רקדנית קטנת מידות מנפנפת זרועות וטורסו בניסיון להשתלב והיא לא בקצב. מי כן?. זה מצחיק בערך כמו מסיבת סיום עממי. וגם נמשך ככה.

כולם טורחים להתנועע כמוכי שיטיון, רגליים חוצות את המסלול של עצמן, הגוף מתנדנד באיבוד שיווי משקל. צחוקים.

במוחי עולה שיעור משחק מהאוב שבו המורה מבקר את המשימה- להראות שתויים. לא, לא. כולכם מנסים לחקות את הקונוונציה, את הגוף המתנדנד. שתוי באמת, מתאמץ מאד כדי ללכת ישר וזה רק כמעט מצליח לו. את המרחב הזה שבין אי- היכולת והניסיון לשלוט בגוף זה מה שאני מחפש, הוא אמר בתסכול.

רוצים עוד בדיחה?  רקדנית מתוקה בפאה שחורה עם מפל שיער אדיר ופוני שמכסה את רב הפנים משחקת את פנלופה קרוז ובמבטא ספרדי מציגה את עצמה שוב ושוב: אני פנלופה קרוז, בטון חדר מיטות, ויש לי שני אקדחים, אחד קטן. סקסית, אבל למה זה מצחיק שצריך לשמוע את זה כל חצי דקה. לא מצחיק אותי שמסמנים שחקנית יפהפייה ויורדים עליה כי היא אולי מודעת לנתוניה. למה מי לא. בין הסדקים הייתה גם דאחקה על קרלה ברוני. Give me a break! . היה גם קטע של רקדן שמתעמל עם סרט כמו בהתעמלות אמנותית. מרשימה יכולתו, אבל הומור כזה לא ממש עושה לי את זה. הבנתי מה פורסיית' רצה לעשות כי הוא הסביר את זה במילים במפגש העיתונאים.

בספר שלי, הוא עשה את Yes I Can't משום שהיה יכול והוכיח: Yes I can!

עיתונאי צרפתי שתמיד יש לו שאלות ארוכות מהתשובות שואל אותו אם נכון לומר שהוא פונה לכיוון אמנות ומציג אינסטלשנים במוזיאונים. פורסית' שהיה שרוע על הכורסה מתיישר: " בוא נאמר בבירור שכוריאוגרפים הם אמנים. שלא יהיו טעויות. אם תבין את הנקודה הזו הדברים לא יראו לך כל כך מסובכים."

בסיומו של מפגש העיתונאים דיברנו על אפשרות שיבוא לישראל, אחרי תקופה ארוכה שלא ביקר. פורסיית' אמר בהזדמנות זו שהביקור שלו עם בלט פרנקפורט בפסטיבל ישראל לפני שנים לא נשכח כי היה מדהים במיוחד. הם העלו את 'ארטיפקט' ( Artifact ) שזכה לביצוע הכי טוב שהיה להם, בגלל הקהל באולם שהגיב, הבין וקלט את כל ההומור החבוי ביצירה. וכן, ישמח לבוא שוב, אלא שקשה לתאם מועד. הלהקה החדשה, אמנם קטנה מהקודמת, אבל יש לה שני אבות, עיריית דרזדן ועיריית פרנקפורט והם מחלקים את זמנה של הלהקה על פי שיקוליהם ומותירים פנאי במשורה.

האם יש מי שירים את הכפפה?