Petr Zuska- Rite of Spring, Narodni Divaldo, Prague, September 13
'פולחן האביב', כוריאוגרפיה: פטר זוסקה. התאטרון הלאומי 'נרודני דיבאלדו', פראג. 13 בספטמבר
Photo: Diana Zehtner
אורה ברפמן
פטר זוסקה, מנהלה האמנותי של להקת הבלט שליד התאטרון הלאומי, מעלה בעונה הנוכחית ערב ובו חמש יצירות מקוריות שלו שנעשו במהלך שלש השנים האחרונות; סימפוניה מס' 1 (Symphony No.1 )של גוסטב מאהלר שנוצרה במקור עבור תערוכת האקספו בשנחאי בשנה שעברה, Deja-Vu למוסיקה של שופן, פגאניני ונינו רוטה שנוצא עבור ערב גאלה של כוכבי בלט בינלאומיים בגרמניה, Lyrical, דואט שיצר זוסקה עבורו ועבור בת זוגו לריקוד אווה הקרובה-ראיסובה. ו- Empty Title . המחצית השנייה של הערב הוקדשה לפולחן האביב (Rite of Spring ) למוסיקה של סטרוינסקי.
תושבי פראג מאד גאים באולמות התאטרון והאופרה של עירם. אלה תאטראות מעוטרים לתפארת עם מושבי קטיפה הדורים ומספר קומות של תאי יציע. רובם נבנו בסגנון דומה לזה של בית האופרה בפריז. 'נרודני דיבאלדו' נבנה בכספי תרומות של אזרחים פשוטים שנקעה נפשם מהכיבוש התרבותי האוסטרו-הונגרי שתחתיו לא היה מקום לביטוי בשפה הצ'כית לתושבים, אלא רק בשפה הגרמנית.
פטר זוסקה, רקדן מוכשר וכוריאוגרף היותר מצליח בצ'כיה כיום, מזכיר בעבודות הניאו קלאסיות קצת את בן ארצו יירי קיליאן שהבין שכדי לפרוח עליו לחפש קרקע פוריה ופחות שמרנית מזו שהציעה לו מולדתו המזרח אירופאית,
זוסקה מצליח לעורר עניין מסוים מחוץ לגבולות ארצו, במיוחד בארצות שכנות, אך לא רק. רק לאחרונה פורסמה התכנית החדשה לחודשים הקרובים של בלט מונטה קרלו (Ballet de Monte Carlo ) ושם יעלה זוסקה עבודה חדשה: "העלמה והמוות" של שוברט עם שישה רקדנים.
כמו קיליאן בזמנו, גם זוסקה משתמש לא אחת בחומרים מוסיקליים ותנועתיים השאובים מסורות פולקלוריות של ארצו. אופן השימוש, המידה והעיבוד מרחיקים את המחול מאיפיונים של מחול אתני. הסקאלה הסיגנונית של זוסקה נעה מניאו-קלאסי מובהק עד למחול עכשווי במובן היותר שמרני של המילה.
ביצירה הראשונה, הסגנון ניאו-קלאסי מובהק וניכר כי זו שפתה הראשונה של הלהקה ורקדניה. הביצוע נקי והרקדנים טובים ומדויקים ומשרים נינוחות נעימה במיוחד. הקומפוזיציות זורמות ונאות ובלטה החלטתו של היוצר לבקש לבצע את עשרות הכניסות רק מימין לשמאל. ייתכן ובאופן זה הוא מדמה את התנועה הזורמת לגלים משתברים. ביצירה שמונה עשר רקדנים וכולם לבשו בגדים ושמלות רכות בגווני תכלת אפרפר.
העבודה המרכזית בערב הייתה גירסתו של זוסקה ל'פולחן האביב'. על עוצמתו של הערב שהעלה בלט רוס ( 1913) עם היצירה של ניז'ינסקי למוסיקה של סטרוינסקי אנחנו יכולים רק לקרוא, או לראות עבודות שיחזור מאוחרות. הותיקים בינינו זוכרים את ההתפעמות מ'פולחן האביב' של מוריס ביז'אר (ב.1959, אבל לארץ הגיעה הלהקה מאוחר יותר ) שערער את מה שהכרנו אודות מחול מודרני, עד שבאה פינה באוש (1975 ) וחשפה רבדים עמוקים שפגעו בעצבים חשופים. מאז, נחשפנו לעוד ועוד גירסאות, האחרונה שבהן היא דואט של ריימונד הוג , גירסה מושגית למהדרין.
קשה לומר שזוסקה מחדש הרבה, לא בשפה התנועתית ולא בקריאה מחודשת של הסיפור על הקרבת קרבן על פי מסורת עממית מתקופת רוסיה הפגאנית.
אבל היו בערב לא מעט תמונות מרשימות. כשעולה האור, נחשפת קבוצת הרקדנים במעין אנדרטה אנושית מרשימה בגודלה. הם ניצבים על מבנה עשוי בולי עץ גושני שנמצא במרכז ולמרגלותיו מדף שישמש בימה לקרבן. הגוש המסיבי אמנם מסתובב, אבל לא מתקפל והוא נידון לשלוט על הבמה גם במקום שאינו נדרש. הוא גם מכתיב את חלפות התנועה בחלל ובמרחבים הפנויים שעל הבמה. לקראת הסוף שמש מוקד לקומפוזיציה שמדמה צלב, שהסיטה את הסיפור לסיפור מוסר נוצרי. זוסקה ניסה לשלב תנוחות שמזכירות את שפתו של בלט רוס ביחד עם שפה קלאסית ומודרנית, אך לא הבהיר את העדפתו. הביצוע המשובח של הרקדנים היה לבו של הערב.
[ad]