אורי מורג ויורם כרמי: 'איש, אישה ורוח זר'. פסטיבל ישראל, בית שמואל י-ם, 5 ביוני.

צילום: איל לנדסמן

אורה ברפמן

'איש,אישה ורוח זר', הוא פרויקט יחיד ויוצא דופן בתחום המחול שהפקתו התאפשרה השנה בתמיכת פסטיבל ישראל.  זו עבודת תאטרון מחול דרמטי, מעט מיסטי על משולש יחסים בין גבר, אישה ודמות נשית נוספת שאינה נוכחת במציאות אלא מהדהדת בחייהם כזיכרון, אובססיה, ספק אהבה לא פתורה , ספק מדומה מראשיתה והיא בכלל מחוז חפץ, משאת נפש מדומיינת.

כך, או כך, מערכת היחסית- בין אם סיבותיה ונסיבותיה נותרות לא מוגדרות ברמה הפרטנית, שהרי עבודה העוסקת בתנועה, אינה באה להחליף טכסט מילולי-  בבסיסה, ברמה הגלמית היא מובנת וגלויה ואפילו נדושה. אשה עורגת לאיש, איש חובק אישה, צל חי ביניהם ומעמיק את סדקי המערכת הרגשית השבירה.

כבמרבית העבודות בתחום תאטרון התנועה, ה"מה" חשוב פחות וה"איך", הוא הנהר שעל היוצרים לצלוח, קרי, מעשה היצירה, איכותה ויכולתה לחדור לנפשו וראשו של המתבונן- והיא הנותנת.

 הסצינה הראשונה של המחול מתחוללת על מזרן שהוצב באלכסון, בימין הבמה, ועליו מתנהל הזוג. יחסי החיזור, המשחק הבין-זוגי ויחסי הכוחות המשתנים, נעשה בחן ובמיומנות לא מבוטלת, אם כי המערכה מתארכת מעט. במערכה השנייה, מוצא עצמו הגבר בחדר ובו מראה גדולת מידות ובעודו מתבונן בהשתקפותו במראה, משתקפת ממנה דמות נוספת. באמצעות משחקי תאורה מתוחכמים, יכול הצופה להיות עד לתעתועי ראייה; רגע ה'רוח' נוגעת בהשתקפותו של הגבר בעודו מתבונן בשניהם, במשנהו דמותו המוקרנת יוצרת עוד רובד של תעתוע. כאן העבר וההוה, המציאותי והמדומה רוקדים על גבול הדק המפריד בין הזיה לבין חלימה, בין התגלות במובנה המיסטי, לבין מחשבה וערגה המבוטאים בכלים קונקרטיים.

וישנן אותיות. מטר אותיות המוקרן על הזוג המתעלס ולצדו, והפגזת אותיות בסופה של העבודה שיוצרת אפקט מרהיב של 'אותיות פורחות' במובנן הקבליסטי, על כל משטחי הבמה, האולם על יושביו.

אחד מיוצרי הערב הוא אורי מורג מגיע מהתאטרון ובמיוחד מתחום התאורה. שותפו- יורם כרמי, הוא כוריאוגרף  ומנהלה של להקת פרסקו. בהפקה השתתפו יוצרים מתחומים נוספים: אלית ובר יוצרת ומפעילת בובות,  צלום וידאו של חיים יפים ועוד האחראים על עיצוב במה והפעלת האמצעים הטכנים.

מבחינת ההפקה יש פה השקעה לא מבוטלת, אם כי לא תמיד יש ערך מוסף לכולם ( כגון גופי תאורה מרובים משתלשלים מטה ועוד).

המשתתפים: איציק גבאי, טל בן-סירא מורג ונופר לוווינגר עשו עבודתם נאמנה, אך למרות הכוחות המצוינים, איש בתחומו, המופע לא ממש חרג ומצא דרכי ביטוי ייחודיות ברמה העקרונית, אלא אך בפרטים טכנולוגיים. ההתרחשות לא חרגה ממה שהביא לנו זרם תאטרון התנועה הדרמטי המוכר שדי מוצה עד עתה. קשה היה שלא להשוות את ההישג האמנותי המעמיק של 'אוב' שעלה לאחרונה ואף הוא מתמודד עם תאטרון תנועה שבבסיסו משולש יחסים בין גבר, אישה ורוח זר הקרוי דיבוק, ומתנאה באמצעים טכניים פשוטים, אפילו דלים.

יש מקום לשער כי ייתכן והדגשי יתר של אמצעים, טכניקות ואפקטים, תפסו נפח רב והפך את חלקם לתכלית במקום לאמצעי.   

[ad]