צילום- אפרת מזור

להקת פרסקו של יורם כרמי מבצעת באופן יוצא דופן את  TATRY יצירתו של מור שני, כוריאוגרף אורח  שהוזמן ליצור עבור פרסקו. צעד זה של כרמי, מנהל הלהקה וכוריאוגרף הבית שלה הוא המשך של מדיניות קידום יוצרים ובהם מיכאל גטמן, עדי סלנט ואייל דדון.

הרקדנית הראשונה שנבחרה לעלות לבמה ולבצע סולו הייתה נעם סרוקה. לבושה בשמלת שבת לבנה היא הגיחה מפינת הבמה הרחוקה והתקדמה בקו אלכסוני למרכזה.  התחרטה. זזה קצת שמאלה ושם עצרה.

סולו שפותח עבודה קבוצתית מייצר ציפיות. חלק קשור בהנחה שבצפייה תיראנה יכולותיו המרשימות של המבצע, וחלק, משום שלכוריאוגרף יש עניין לפתח תמונה שתסמן כיוון אליו תתפתח היצירה ויודגשו בה נקודות מפתח.

נעם סרוקה הגישה מעדן מחולי חכם שבא ממקום אחר, אותנטי לחלוטין והוכיחה החל מהתנועה הראשונה שהיא מבצעת שבכוחה לכבוש בבירור את הבמה,  אךבדרך שונה מהצפוי.

ניכר שהיא אפופה בקסמי המוסיקה המרובדת של המלחין הנריק גורצקי. יצירתו מכתיבה מכאן ואילך סינרגיה מופלאה בין אשדות הצלילים והתנועה הכמו-מינימליסטית של סרוקה שכולה עידון שברירי.  עולמה התנועתי מאופק מבחוץ, אך טעון בתסיסה רגשית פנימית. כך נמצאה הדרך להדהד את המוסיקה דווקא באמצעות קשב ותנועה מהוססת שנדמה כי אינם מאפיינים את המוסיקה בעלת הנוכחות החזקה. בחלקו הראשון של הסולו, סרוקה מזיזה במשורה את זרועותיה, כפות ידיה רכות, ובהמשך מוחשת תנועה מדודה בגוף בעוד שרגליה נטועות במקום עד שרטט עצום מרעיד אותן.

במידה רבה, שפת התנועה הייחודית והספציפית שהגישה הרקדנית, התאפיינה בצניעות ורגישות שאינה נפוצה כאן, אם כי בנקל היא התמזגה במסגרת האנסמבל כולו כאשר הצטרפו אליה שבעת הרקדנים. המיזוג לא גרע מנוכחות מאפייניה הייחודיים, שליוו אותה לאורך הערב.

חלק חשוב ותורם לכך, נבע מיכולות רקדני פרסקו המרשימים בכל מובן. לא מדובר רק ביכולות האישיות של כל אחד ואחד מהם, אלא גם ברוח הצוות, בשמירת קשר עין רציפה, באופן שבו תמכו בנראות של שותפיהם ליצירה ובכך ריגשו את הצופים. 

כישרונו וכישוריו של מור שני שמוכרים לקהל מעבודותיו הקודמות, חיזקו את ההכרה שמדובר באחד מהיוצרים בני דור הביניים המעניינים שיש לשדה המחול שלנו. הוא מיטיב ליצור מבנים קבוצתיים סוערים שבהם כל שמונה הרקדנים ממלאים את חלל הבמה באנרגיות ובתנופה אדירה, בין אם מדובר במצבים כאוטיים, כביכול, ובין בפרקי-מעבר שמכנסים את המשתתפים ומשמרים אותם במבנה ממושמע אוניסוני ( בשונה ממושטר). בכל אחד משלל הבחירות תמיד אפשר היה לאתר נגיעות מכמירות לב של התחשבות, הכרה של האחד בשני, פה בנגיעה מעודנת, שם בתמיכה ותשומת לב לפרטי פרטים. לרגישויות הללו יש כח ניכר.

לאורך כל הערב, נוצר שילוב מרתק בין התפרצות ואיפוק, בין בניית תמונה רב מוקדית לבין שרשרת סצנות קצרצרות של חבירת זוגות שנבראות ברגע ובמשנהו מתפרקות ומחליפות פרטנר.

 וכל הזמן נוכחת המוסיקה של גורצקי כשהיא צפה על פני הבמה – את עיצוב פס קול ועריכה מוסיקלי דקדקנית ערך איתמר גרוס- ואף היא עוברת תמורות במהלך השעה. כל שינוי באווירה שהיא מציעה לאוזנינו, מקבל ביטוי לא רק בהיצמדות לקצב, בהדגשי תנועה של הנפת רגל או סיבוב אגן , אלא בהפתעות שגורצקי טומן בין רבדי המוסיקה ומקורותיה . כל גילוי כזה שנחשף הוא עונג של ממש.

ערב 'טאטרי' היה מוצלח במיוחד לא מעט בזכות היכולת לברוא אמירה מהודקת היטב שנבראה  באמצעות מזיגה של שתי דיסיפלינות אמנותיות שונות שפנו לאוזן, ועין, והעבירו  לצופים חוויה מורכבת, חזקה ואנינה במיוחד.