אורה ברפמן
צילום- רן מלמד
הקדמה ארוכה :
להקת המחול הירושלמית 'כעת' העלתה על במת 'ענבל', עבודה של שרון פרידמן לשישה גברים.
להזכירכם, הלהקה נוסדה על ידי רונן יצחקי ותמי יצחקי במטרה ליצור אנסמבל מחול עכשווי יהודי. קונספט מקורי מעצם הגדרתו.
בזמנו, שמעתי על הקמת קבוצת מחול המורכבת בלעדית מגברים מהמגזר הדתי. נסעתי לראות את הישות האקזוטית משהו. צפיתי בקטע מהחזרה וישבנו לדבר על ההתנסות הראשונה הזו ומה הביא אותם למקום הזה. הם הרשימו וריגשו אותי. חבורת גברים שעברו דרך מפותלת עד שהגיעו לחפש את עצמם בסטודיו למחול שיועד לתת ביטוי לגברים עם רקע שונה, ייחודי. הם עדיין לא היו בדיוק רקדנים בשלב ההוא, אבל היו אחוזי תשוקה למצוא אור נשגב חמקמק דרך התנועה והיו מוכנים לקרוע לעצמם את הצורה כדי להיאחז בשובל המטרה. מאז, ראיתי את האנסמבל משתכלל במקביל להבשלה של תהליכי היצירה.
כאשר התיישבתי לכתוב על העבודה שיצר עבורם שרון פרידמן, משהו הטריד אותי. דווקא בימים אלה ערב הקמת ממשלה חדשה ימנית 'מלא על מלא, משאת נפשם של אזרחים רבים בעלי אוריינטציה ימנית לצד לאוכלוסיה ימנית קיצונית, עולות קריאותיהם של לא מעט פוליטיקאים, לא רק מהמגזר הדתי והחרדי "לייהד" את סביבתם ובפועל לייסד סביבה המבוססת על הדרת אוכלוסיות ישראליות שאינן משתייכות לאוריינטציה הפוליטית שלהם ומבקשים לשלול מהם זכויות אזרחיות חוקיות נכון לעכשיו, כשהשיח ברקע מבקש לקדם אותנו למדינת הלכה עתידית.
אני יהודיה, אם כי הגעתי להכרה זו במקרה, אחרי שעצרתי בשנות השישים בשערי מועדון יכטות בארה'ב שמדיר יהודים. לא עלה בדעתי שבארה'ב זה חוקי. עם זאת, אף פעם לא תהיתי על התוסף המתפשט -יהודי' כסוג של חותמת כשרות.
היום, הביטוי 'מחול עכשווי יהודי' מעלה בי תחושת אי נוחות. אני מכירה שירים חסידיים, מוסיקה חסידית שאליהם מתלווה התנהלות ריקודית עממית מאולתרת סביב אלמנטים תנועתיים. שהם מצומצמים אפילו פחות מאלה שיש במחול תימני המוכר לנו באמצעות האינטרפרטציה למסורת פולקלוריסטית שהביאו יוצאי תימן לישראל.
באתר המרכז למחול 'בין שמיים וארץ' שהאנסמבל הוא חלק ממנו, ניתן למצוא מניפסט המכיל בכמה משפטים את הכוונה והכיוון שאליו מכוונת הפעילות של המרכז 'בין שמיים וארץ'. ואצטט: "גברים לומדים תורה, משפטים,חינוך אבל הגוף זר להם והם זרים לו. אנחנו מביאים לקדמת הבמה המקצועית בארץ ובעולם מחול עכשווי הפורץ מתוך עולם יהודי ועתיק, בלי הנחות לעצמנו ולקהל שלנו." ובהמשך: "עולם הרוח היהודי לא פונה רק אל דתיים ומחול עכשווי לא פונה רק אל חילוניים".
צר לי שקראתי את מסרי אתר הלהקה לפני שהתחלתי לכתוב. חיפשתי באתר רק את שנת הקמת האנסמבל. אומר רק שעובדתית המחול העכשווי לא פורץ מתוך עולם יהודי עתיק, כנכתב לעיל, המחול העכשווי לא תלוי דת.
התוצרים המעניינים של אנסמבל 'כעת' הם נישה זעירה וספציפית בעולם העשיר והמרובד של המחול העכשווי שקהל דתי ויחסית אורתודוקסי מדיר את רגליו ממנו ומבחינתו בצדק, בשל פער העולם הערכי שביניהם.שנגרם בשל דרגות החירות שהם חלק אימננטי וקריטי בשמירת טווח סוגות דרכי ביטוייו של המחול העכשווי.
'כעת', הוא אנסמבל רב-קסם ובעל ייחוד וחשיבות משלו בנוף המחול הישראלי. אמש ישבתי מרותקת לביצוע 'לב בשר', יצירתו בעלת הכוחות ההיפנוטיים ששרון פרידמן מיטיב לארוג. אך להבנתי האנסמבל הוא תוצר ברירת מחדל בחברה המקוטבת שהתהוותה כאן ושבריה רק ילכו ויעמיקו.
ישר אל הלב:
דבוקה של מספר גברים נאחזת זה בכתפי זה במעגל הדוק הנע יחד מתוך בעירה פנימית. בשל התאורה הכחולה נדמה שהם לבושים באוברולים לבנים בסביבה צחיחה. האחד מרקד וקופץ והחמישה הנותרים מתרחקים מהמרכז בצעדי סיקול מדודים.
הרקדן הנותר פותח בסולו שמתעצם תוך תנועה, מקפץ, מסתחרר ופותח מהלך אנרגטי ממושך במיוחד שמותיר אותו חסר נשימה עד כלות.
כבר משלבי הפתיחה אפשר כמעט להבין את הפרדיגמות עליהם בנויה הכוריאוגרפיה של שרון פרידמן- רקדן ישראלי מצליח מאד שחי ויוצר שנים ארוכות במדריד ומעת לעת גם בישראל.
פרידמן הוא אמן במה יצירתי ובעל דמיון פורה ומבחינה דינמית עבודותיו נמצאות על טווח אנרגטי רחב במיוחד, מהפרוע עד למעודן. די במפתיע בסצנות הראשונות ניכר הדי אן איי של האנסמבל, שמן הסתם היווה בסיס בשלבי האימפרוביזציה עם הרקדנים.
הלהקה, כמו גם בעבודות אחרות רואים חיבור נפוץ להשפעה במידות משתנות לדיסציפלינת קונטקט אימפרוביזשן. סוגה בעלת משקל בעבודות של פרידמן, אם כי בגדול, טווח שפת התנועה שלו מכיל גישות כוריאוגרפיות נוספות. הרושם שנוצר, שפרידמן שומר על ניקיון ובהירות המהלכים ובמקום להרחיב את אופני הביטוי, הוא מעמיק בהם עוד ועוד ומגיע לדקויות גיוון מרתקות. אם בחלק מעבודותיו הוא חולש על מעברי-רוחב סוערים בחלל הבמה , כאן נוצר מירכוז אנרגטי בעל אופי ורטיקאלי כמעט.
אין דברים אלה באים ליחס הערכה ערכית לנאמר לעיל. בעוד היצירה מתקדמת, הולכת ומסתמנת סכמה התנהלותית בחלל הבמה. כאשר סצנה מגובשת קבוצתית מסתיימת, הקבוצה מתפרקת ומתחלקת לקבוצת רקדנים ולרקדן בודד או לחילופין לזוג רקדנים. הם אלה שכובשים את מרכז הבמה בעוד שהנותרים מתחברים, לרב באמצעות אחיזות כתפיים וצועדים לאט לשולי הבמה ומשאירים לסולן אד-הוק להרשים את הקהל בביצועה של כוריאוגרפיה מורכבת. הקבוצה שנסוגה מחכה לתורה שאכן כי כן, חלק מהם יהיה זה שיבצע את הדואטים המרהיבים הבאים.
מקצב החילופים במרכז הבמה בין הסולנים והמעמדים הקבוצתיים הולך ומתקבע. פיתוח זרימת המחול אחרי ביסוס התבנית השלדית של היצירה הולכת ומשתכללת. מופעי המיומנות הפיסית מתעצמים ומתעצמת נועזותם בהקשר לשלב בו משתחררים מעצורים ונוצרת אינטימיות פיסית מופלגת וקירבה רוחנית בעלת עוצמה
אם בתחילת העבודה מקצב התנהלות הקבוצות והדואטים שנשזרו בהם היה שקול ומדוד או במילים אחרות מעט איטי , עדיין נשאר עניין לא מעט בזכות הליווי המוסיקלי שיצר נעם הלפר שעיבד בטוב טעם למחול מוסיקה מקורית עם תערובת ג'אזית מידתית שלא מתיפייפת ושזורים בה מוטיבים של מוסיקה 'יהודית, הן במשפטים המוסיקליים והן בבחירת הכלי שהשתחל למקום. המצע שהלפר סיפק תרם רבות לזרימת התמונה המלאה.
האנסמבל תחת שרביטו של פרידמן הביא לבמה יצירה מהודקת מאד שתואמת להפליא לרוח הטבועה באנסמבל. הוא הצליח להעצים מאד את ביצועי הרקדנים ולהגיש ערב מחול בשל ומורכב במספר מובנים. כיום אנסמבל 'כעת' מורכב ממבצעים בעלי יכולת שמוכנים להיות מושקעים בעבודה יותר מתמיד. הם החומר שאפשר לקבוצה לעלות מדרגה מבחינה ביצועית ויהיה מעניין לראות איך הם יעבדו עם כוריאוגרפים שמגיעים ממתחמי מחול עכשווי אחרים.