את הערב פותחת העבודה 'אתה אוהב את זה' שמבוצעת על ידי חמישה משתתפים: ללאל פיליורה, גילי גבע, ביאטריס לאריבה, תומר ברקו והלל פרלמן.  ברגעים הראשונים קשה להחליט מה אמורה לייצג החבורה הלבושה בבגדים הלבנים השונים זה מזה, משום שתבורי שכבר הוכיח שהוא יוצר  בעל יכולות מעניינות ומקוריות, החליט להכניס לזירה פיתיונות. הקבוצה פוצחת בסדרת פעילויות השאובות ישירות ממופעי התעמלות, עמוסות בדילוגים,קפיצות והנפות שלא מותנו מהם מאפייני הסוגה הזו. במודע.

על במת מחול עכשווי, זו פתיחה נועזת משום שתרגילים אלה, גם אם דורשים גוף מיומן, שייכים בעיקרון לעולם החורג מתווית מחול עכשווי (בסוגריים וגרשיים- "אמנותי") או אף מסוגה פופולארית בעת הנוכחית שנקראת 'פרפורמנס', שגבולותיה נזילים הרבה יותר.

במידה דומה גם הקטעים הבאים היו חריגים באותה מידה כשהגיחו מנישת ריקודי העם כפי שהכרנו בעבר מחוגי נוער חובבניים. למעשה, לא מעט מטובי הכוריאוגרפים המקומיים שאבו מהמחול העממי הישראלי כמה מוטיבים, בעיקר צעדי סיקול רגליים של הורה, עוד הורה וכמובן ידי איש על כתפי רעהו. אבל סייגו את המרכיבים השאולים באמצעות קונטקסט כוריאוגרפי ברור סביבם.

אבל תבורי לא מתחבא מאחורי אהבות עבר נוסטלגיות. הוא מתריס. הוא מעצב את הפעולה ומנפק לה אוירה חמורת סבר של טכס לאומי- וזו הכרזה פוליטית.

מאחר וכבר הסתכנו ונגענו במקומות שאינם קורקטיים פוליטית, גם בליהוק הרקדנים הייתה יד מאד לא  מובנת מאליה. אבל תבורי מצליח לעבור את  הרושם הראשוני בשלבים, כאשר הפרסונות הבימתיות הולכות ומתבהרות וכן גם מודעותם החדה למקומם במרקם הכוריאוגרפי . כך יכולה הייתה להיווצר סצנה מרתקת בה הקבוצה מתפרקת וצועדת נמרצות בשני מעגלים מתהווים בסימטרית-ראי ומתחברת כזוגות המתחלפים בכל פעם שהסבב מתחדש. האיכות המהפנטת מגיעה מהמקצב, מהזרימה  החוזרת במרחב  ומהדרך שבה חמש דמויות  לא מדלגות על פסיעה במהלך כפול וסימטרי.

אם בשלבים הראשונים הרקדנים מגלמים פרסונות סטריאוטיפיות, הרי שבהמשך, ככל שהעבודה הולכת ונהיית יותר מורכבת, יותר מרובדת, הדמויות צוברות עומק. אותה פרפורמרית מתולתלת היא כבר לא רק מתעמלת חזקה, אלא אישיות בימתית עם יכולת ביטוי ונוכחות מתגברת והיא עוברת ממיצובה כיוצאת דופן אל מוקד עניין מובהק. בשלב הבא נוצר על הבמה מרחב חדש שבו יש מקום לרגישות ועדינות. לדקויות במנח כל אצבע. כאן על הבמה שעד כה התחוללה בה תנועה שנרשמה במכחול עם פלטה צבעי גואש בסיסיים, חל מעבר מתבקש למהלך בגוונים של צבעי מים בעלי שקיפויות מורכבות שמגביר יותר את העניין בעבודה. .

תבורי משלב ביצירה לא מעט מקורות השראה מוסיקליים וקוליים ומנסה להגיע לשיווי משקל בין שדות תנועה שונים ובסופה של דרך הוא משכנע שאכן הוא ראה וחתר לסופה.

במבט לאחור נראה שהחלק הראשון יכול היה להתהדק ולפרוש את גווניו ואת ארסנל החומרים המייחדים אותו, מוקדם יותר.

כאמור בכותרת, הערב היה מורכב משתי עבודות. העבודה השנייה 'מרס', נוצרה לפני העבודה הראשונה וזכתה לחשיפה בארץ ובחו'ל ואכן היא בהחלט נראית יותר משופשפת ויותר מהודקת.    בהשוואה בלתי נמנעת, בסוף הערב היצירה 'מרס' נשארת הדומיננטית מבין השתיים, יש בה סצנות שהן לא פחות ממבריקות ובראשן הסולו לקראת הסיום של רקדן נפלא שעמד באתגר אדיר בביצוע ריקוד חצוף, מטלטל ונוגע ללב.

ביקורת מלאה יותר על 'מרס' ( MARS )  אפשר לקרוא באתר ריקודיבור- www.dancetalk.co.il