אורי לנקינסקי – "קורס הכנה ללידה", תיאטרון תמונע, 20/12/2021

המופע 'קורס הכנה ללידה' של אורי לנקינסקי  (מבוצע באנגלית) סיפק חוויה אינטימית במובנה הדו-משמעי. הוא בוצע על אחת הבמות המשניות במתחם 'תמונע', שיתרונו באופי  ובגמישות החלל. במקום מתאפשרת  צפייה בקרבת במת האולם שמעניקה תחושה בלתי פורמלית בשל התכנון הפנימי שנראה כתצריף חלקי-משנה בין הקירות שיועדו בעבר לשימושים שונים. דווקא משום כך, המקום מעניק דרגת חירות גדולה.  על הטכסט והביצוע אחראית הפרפורמרית אורי לנקינסקי . היא ניצלה להפליא את יתרונותיו של האולם בעל האופי הוורסטילי  כדי להעלות מופע  משעשע אך מוקפד, רציני על גבול הדידקטי ועם זאת, זורם בהומור עם קריצה, שהרי מדובר ב'קורס הכנה ללידה'. יש מצב כי אכן קיים בעולם האמיתי קורס כזה שנקרא כך והמוני ואמהות לעתיד שנמצאות במצב טרום לידתי, באות להוריד את מפלס החרדה, להזים שמועות סבתא ולקבל מידע ענייני, מדעי למחצה ומוקפות בקהל בעל אינטרסים דומים.

לא פלא כי במופע שעניינו נושא אינטימי כל כך, בחרה הדוברת /יוצרת, ללהק לתפקיד הראשי את הרחם ובתפקיד המשנה – את הפלצנטה.

את שמות שאר חלקי הגוף הנוכחים – ורבלית בלבד- תעלו לבד בדמיונכם.  במידה ולא השגתם כרטיס למופע- הפסדתם, רק אומרת.

לנקינסקי, בנתה את 'קורס הכנה ללידה' כמחזה בעל מאפיינים של 'סטנד אפ' עם טעם גלקטי.  נראה כי היא אכן מגלמת את כל התכונות התיאטרליות הנדרשים לביצוע. בהנחה לא מבוססת מחקרית, אנחש  שהמבצעת עברה מסע חוויתי דומה שהיווה בסיס ל'שאוו' שאותו היא העלתה על  במת 'תמונע'.

לנקינסקי מצאה את אחת הדרכים האפקטיביות ביותר, שאפשרו לה להתמודד עם הבסיס הנרטיבי ולהנגישו לקהל, והיא לחשוף את הדרמה האדירה  והמופלאה ששזורה בכל שלבי תהליך הלידה, אבל עם טוויסט. שהרי בסיסו, הסמינר, בעולם האמיתי שלנו הוא די יבשושי והמסתורין המיוחסים לו לא מבוססים למען האמת. טוב עשתה לנקינסקי שבחרה לנווט את הנרטיב לעבר האבסורד האולטימטיבי, כדי לתבל את מערך הקורס הדי הזוי שהגישה לקהל.

והנה, היא  פורצת לבמה אפופה בערפל כחול זוהר  הישר מבטן חללית עלומה. צעדיה מהוססים, התנועה מפורקת בסגנון שהכרנו  מסרטי קולנוע של פעם, שהיה שמור לרובוטים ויצורים מהחלל.

דרך מבטה מלא התמיהה על העולם המוזר הנגלה לה, היא מנסה לפצח את תפקיד הדמויות הלא מפוענחות ומיהם אותם היצורים החידתיים המאכלסים את הכוכב המוזר.

למזלנו ל'מפצחת- העל' יש חושים בריאים. והיא רותמת את דימיונה הפרוע והאינסטינקטים הבריאים לעזרתה. ולראייה, לדמות שהיא מגלמת יש 'שפת תנועה' מובחנת שהיא ממציאה שבה להעניק מובן למה שהיא רואה ומאבחנת.  

התיירת מהחלל קולטת שאצבע זקופה בכף יד ימין יכולה לגלם את ה'איש' שסמלו זרג זקור. 'אישה' היא אגרוף יד שמאל במצב אופקי רפוי שבין אצבעותיו חלל. שנקרא לו  תעלה. תנועה מסונכרנת בכיוון ובקצב של האגרופים זה אל זה, מבינה האורחת, היא הפעילות הנדרשת כדי להניע את תהליך ההפריה..

האורחת בכדור הארץ שלנו לבושה בבגד שחור נצמד, בעל דמיון מפתיע לבגדי הספורט שלנו. במרבית הסצנות היא עומדת ברגלים פסוקות לשם יציבות, ומסתמכת על קידום הנרטיב הן בקולה והן בשלל תנועות ידיים, הטיות ראש ותנועות גו. את אלה היא מלווה בעוויות מבע חינניות עד מאד שמדגימות את האופן שבו היא מופתעת או מתפעלת מהתנהגות האוכלוסייה, שנדמית תמוהה בעיניים הביוניות  שלה.

חוש ההומור המעודן, החוצלארצי שלה, שרת אותה היטב, אולי בשל האופן האלגנטי שבו היא מתנהלת, לצד חוסר תמימות, שאנו מייחסים לבני כדור הארץ שלנו.

 מאחר וחלל האולם בסופו של דבר די מוגבל ויש גבול כמה זמן אפשר להישאר במקום  ולדקלם את הטכסט של 'הקורס להכנה ללידה' באמצעות ידיים מתנופפות לכל עבר, שולפת לנקינסקי שלל אופציות מעוררות סקרנות ורובן מאד לא צפויות. לצד שלל אביזרים המוצבים בחלקי הבמה השונים. חלקם הוחבא מבעוד מועד מתחת לכמה ממושבי האולם. לצופים ברי המזל חיכתה שקית הפתעות ממש כמו במסיבת יומולדת לילדינו. זוג הבנות שישבו בשורה לפני, שלפו מהשקית בצחקוקי שמחה בובת תינוק זעיר ערום, אננס מגומי ושרוך בד אדום.

רבים הבינו שהם צריכים לפתור את הקשר בין החפצים גם אם כי לא היה חריר לתקוע בו את השרוך, קרי, חבל הטבור והסתפקו בצהלולים. עכשיו, הקהל כבר היה שבוי, במחיר צנוע.

לנקינסקי בהחלט הפתיעה. הן בדמיון העשיר, הן בכישורי התקשורת עם הקהל. לראייה, כאשר  הצביעה והזמינה מי מבין הצופים להצטרף אליה כדי לבצע מטלה או שתיים, לא היה מי מהם שסרב.

המופע שהחל כסולו מוקפד, מדויק וחד כסכין השתחרר עם הזמן והפך לאירוע עם לא מעט אורחים מהקהל ששו להשתתף והלך ונדמה לחפלה. כשהיא הייתה צריכה למצוא מישהי שתצעד אוחזת בלון אדום מלא במים לעבר בריכת שחיה לפעוטות, או מישהי שתנענע תינוק מדומה בזרועותיה, היא לא סורבה. גם לא כשהזמינה שורת מתנדבות לבצע תפקידי דמויות הקשורות לתהליך הלידה, החל בדולה וכלה ברופא. באופן טבעי היא תקתקה את הסיטואציה בלי לאבד כיוון.

לא בכדי, שהרי רב הנענים היו שייכים לאוכלוסיית האגרוף העוטף תעלת אויר. באופן די טבעי לא נכחיש שבין הצופים היה לבנות רוב מוחלט.  מעת לעת, בחנתי את תגובות הבנים הבודדים בקהל. תהיתי איך הם הרגישו למראה עגלת התה המנצנצת שהובילה צנצנת גדולה ובה ה– 'פלנצנטה', שצפה בנוזל צבעוני –שקוף, חשוד להפליא.  

 אומר בבטחה שהבנים שהיו בטווח המבט שלי, היו לאורך המופע 'אול אין', והגיבו בהתאם.

לא פלא, היה זה ערב שנעשה עם הרבה כישרון ותחכום שהרבה להעלות חיוכים על שפתי הצופים.

מבלי להפליל את עצמי, אציין כי רב הצופים השתייכו לעשירון השלישי מבחינת גילם ובהחלט יכלו להיות בני דור נכדי. כך שכל החיצים פגעו במטרה.