רמנגר, להקת פלמנקו – קרן ואבנר פסח.

אולם רפפורט, חיפה, 17 בפברואר

צילום: אייל לנדסמן

אורה ברפמן

הזוג קרן ואבנר פסח שחזרו לישראל אחרי שהות ממושכת בספרד, מעלים בימים אלה מופע פלמנקו מושקע ומקצועי שהשפעתו, מן הסתם, תחלחל לתחום הפלמנקו הישראלי בכללותו.

השניים למדו במדריד ואחר כך חיו והשתלמו בסביליה אצל אחת ממשפחות הפלמנקו הידועות, הפארוקוס, ובזמן זה אף השתלבו בלהקות והפקות מקומיות. לפני שלש שנים חזרו לארץ, התבססו בקיבוץ רמת רחל ליד ירושלים והקימו בית ספר לפלמנקו ואת רמנגר- להקת פלמנקו המחויבת לפלמנקו הטהרני, זן מסורתי של הסוגה, שפעם היה הרווח ביותר וכיום מתחרה על פלח העוגה עם להקות פלמנקו רבות המקדמות ניאו-פלמנקו, פלמנקו פיוג'ן ופלמנקו אישי חריג כדוגמת זה של ישראל גלוון (Israel Galvan ).

כיום, רבות מהלהקות היותר מסורתיות בתחום השפה התנועתית,, מרחיבות את הפן המוסיקלי על ידי  שימוש בכלים שאינם מזוהים עם הסוגה כגון כלי נשיפה וכלי מיתר שקודם לא ניתנה להם דריסת רגל.

את 'רמנגר 2' מלווים שני גיטריסטים מצויינים: איתמר שפירא ותומר אלמליח ולצדם שני זמרים ישראלים המרשימים ביכולותיהם: יעל הורוביץ ויהודה שוייקי, לשניהם ביצועים מוסיקלים מרשימים ויכולת הבעה חודרת לבב. כנהוג, המבנה של הערב מאפשר למוסיקאים לבטא את עצמם בנפרד מהריקוד בקטעי המעבר ולזכות בתשומת לב ממוקדת.

קרן, הרקדנית המובילה, היא בשלה ומיומנת לחלוטין, הביצוע שלה נקי ומדויק, היא נפתחת במידת חופש רבה באזורי האילתור ומפגינה טכניקה טובה. עם הטמפרמנט שלה שמזכיר במידה מסוימת את זה של לה-טאטי הידועה, היא יכולה עוד להרחיק לכת ולתת לעצמה לבדוק את גבולותיה. בן זוגה, אבנר, הוא גבר גדל  מידות שעבה יתר על המידה וכיום משלם מחיר. הוא מאבד את יכולת הדיוק ושיווי משקל חד כשערה, ומפצה על אלה בעבודה מוחצנת וקולנית מדי. עדיין המקצבים מדויקים למדי ומורכבים במידה סבירה, אך לא מעבר. מצד שני, אי אפשר להתעלם מנוכחותו הבימתית הניכרת  שעליה הוא בונה.

בקטעים בהם השניים רקדו ורקעו בעקביהם את אותם המקצבים, התקיים תאום וקשב רב שהעידו על עבודה משותפת וצמודה לאורך זמן.

במופע נשמרת מסורת ההפרדה בין הסולנים שהערב בנוי סביבם והם ליבתו, לבין קבוצת הרקדנים המלווה אותם. בערב זה לקחו חלק שש רקדניות נוספות מיומנות שהפגינו עבודת אנסמבל טובה, עם משמעת רבה ודיוק לא מבוטל בעבודה. מסגרת זו לא נועדה לתת להם הזדמנות לפתח את היכולות האישיות המובהקות ולבטא את אישיותן, אלא בשוליים בלבד, בנקודות אילתור מזדמנות. לכן, עם ההדרן המסורתי, שלעיתים קרובות מרתק לא פחות מהמופע, כל המשתתפים כולל זמרים ונגנים וכמובן כל אחד מהרקדנים, מקבל דקת תהילה כשכלל העיניים עוקבות אחריו בסקרנות. מבין הבנות בקבוצה, מעט ידעו לנצל את הזמן ולהעניק הצצה אל פנים נוספות באישיותם הבימתית. אחרים, אני מניחה שמחוסר נסיון, לא העזו וחבל.

[ad]