Company L-E-V -'Love Chapter 02' . Creator: Sharon Eyal. Suzanne Dellal, September 8

צילום באדיבות יח'צ

 

להקתה של שרון אייל  L-E-V  , אחת הלהקות הישראליות שפועלות ומצליחות בחו'ל, באה לימים ספורים כדי לעלות על במת סוזן דלל עבודה הנקראת 'Love Chapter 02', שהיא מסתבר החוליה השנייה במהלך מעניין שבו אייל ממשיכה במובן מסוים את  יצירתה הקודמת:  'OCD Love' שסימנה  חשיפה אישית ועלתה לפני עונות ספורות . במבט על מקיף על היריעה הכוריאוגרפית שלה,  עבודתה הקודמת–OCD Love , היא ציון דרך מעניין במכלול עבודותיה של אייל מכמה טעמים. קודם כל זו עבודה קאמרית של קבוצת רקדנים נבחרת שבה שרון הצליחה להסיר מטען עודף שהתרגלה לסמוך עליו בעבר של שלל מרכיבים שבטיים של מבצעים 'משובטים', סוג של הומינואידים שנצפו מבצעים הרבה יותר מדי קטעי אוניסונו אקסטטיים, בוטים. ( בהכללה, כמובן). OCD Love, עבודה בוגרת ומשובחת הזניקה אותה קדימה מבחינה אמנותית והעשירה את שפתה באופציות שלא היו קיימות בפועל קודם לכן.

ב 'לאב, פרק ב"  שרון נסמכת על ההבנה שאפשר לצעוק, אבל לא מוכרחים לעשות את זה כחומר גלם עיקרי והיא אכן מצאה שלל דרכים לשמר את האינסטינקטים ה'קמאיים' שלה ואת החותמת האמנותית המובהקת שלה, שהיא מצאה בשלב מוקדם מאד. בנקודה זו בזמן התברר ששרון התבגרה והצליחה ליצר מחול מורכב, שיש בו גם איפוק חדש שבו גם למבצעים יש נוכחות אינדיבידואלית וזו מעשירה את המרקם האמנותי.                    

כמו כן, הסתבר לנו לאחרונה שהפרק השלישי, החוליה השלישית בפרויקט מאד אינטנסיבי ומתמשך זה, נקרא   'The Brutal Journey of the Heart'   יעלה בבכורה כבר החודש בפסטיבל מחול בגרמניה. שם זה, בדומה לשם הפרק הראשון בשרשרת, נושא כותרת טעונה ביותר.

משהו בשמות העבודה הקודמת והעבודה הבאה, השלישית, חובר למסר אישי,  חשוף ומתעתע  ששרון אייל מעלה בדף תכנית הערב. הטכסט הקטוע, קצר הנשימה, מרפרר למשברים ומכשלות: "… נשברת לתוך פירורים של אהבה ונכנעת להדף….היצירה הזו היא פוסט מחלה….היצירה הזו היא סיבה לבכות". מסר טעון זה הוא הצעה לקריאה אחרת של העבודה ומכיל כביכול אופציה של קריאה לעזרה. מאידך, העבודה עצמה חזקה ויש בה תשובות אינהרנטיות במונחים של מחול ותנועה, והמסר המילולי, הכה אניגמטי משאיר פתח לשאלות ולא מספק די תשובות.

 

למען הסדר הטוב, אזכיר כי הנטייה ליחס אוטומטית את עבודת הכוריאוגרפיה לשרון אייל, ראוי לזכור כי היא עצמה מייחסת לשותפה לדרך, גיא בכר, תרומה של שותף מלא. בדף הקרדיטים הוא מצוין כיוצר שותף לתפקידה ככוריאוגרפית.

'לאב, פרק ב" שואב הרבה מכוחו מאותו אופק חדש שאייל השכילה לגלות בעבודתה הקודמת וחלק ניכר מהעבודה החדשה שואב את כוחו מהתובנות שהיא הצליחה לנכס גם במרכיבי השפה ובטווח היריעה האמנותית שהיא פורסת.

עיקר התרומה ניכרת בחלק הראשון של 'פרק ב', שבו נבנית אינטנסיביות כמעט בלתי נסבלת, של שילוב עוצמות אדירות שמתערבלות בפנים, של דחפים קורעי קרביים. הרקדנית שמיטיבה לבטא את כל אלה היא רבקה הייטינג המופלאה, שתוכה כברה.  לרגע נדמה שזרועותיה חותכות את האוויר באופן שבו הן מחפשות אחיזה, במקום של ריק, גופה רוכן לאחור כרחפן מלא חיישנים, בחיפוש אחר זרמים לא נראים של כוחות נסתרים. הייטינג היא רקדנית טוטאלית ולהביט בה זה שיעור ביכולת להגיע להבעות כל אבר והדקויות שלו. כל תנועה טעונה כוונה ומשמעות עם דיוק מכויל היטב.

הקאסט מונה בסך הכל חמישה רקדנים ממש טובים, כל אחד בדרכו, כל אחד בתרומתו הייחודית כשכולם דוברי אותה שפה שרון איילית, נצר עצמאי למרכיבי גאגא של אוהד נהרין, שינקה בכמעט רבע מאה בחממת 'בת שבע', עד שהצמיחה כנפיים. מהלך שהוכיח את עצמו כנכון, מבחינתה.

אייל ובכר עובדים צמוד עם המוסיקאי אורי ליכטיק כבר זמן רב. למעשה מדובר בטריאומוויראט אמנותי . בערב זה ליכטיק מנגן לייב את המוסיקה המלווה את המופע ובשלב מאד מוקדם אפשר לעקוב אחרי האופן שבו הריתמוסים ועוצמות המוסיקה מהדהדים את המבנה הכוריאוגרפי., משפיעים עליו ומושפעים ממנו. הוא מתחיל בשקט יחסי כשהמקצב נוסק בקצב פנימי מאופק וכבר משדר מהלך שחייב להמריא גבוה, לצבור אנרגיות ובדרך להעמיק , לצבור ריבוד שירים את רף  הסערה הרגשית, ואת הבערה הפנימית, עד לשיא בלתי נמנע שיפרק את המתחים העצומים שנבנו לאורך המהלך באקסטטיות הבלתי נמנעת על הבמה ומחוצה לה.

דווקא משום שהחלק הראשון היה כה מדויק ומאד עוצמתי ונכללו בו כמעט כל המוטיבים שנראה בערב זה, החלק השני, לא עמד בניסיון ליצר שנית מהלכים אנרגטיים שבנויים באופן כה ממוקד. הביצוע היה מתוקתק עד הסוף אבל חסרה בו מידת בערה שהייתה וכבתה. הניסיון ליצר מחדש את האנרגיות ואת המיקוד המהודק לוו ביותר מאמץ מאשר בתשוקה.

לפרגמנטים המסיימים של הערב התלוו מחוות הבעה שלא נראו קודם לכן , כאשר הרקדנים פוערים פה במעין קריאת כאב, או בכי על סיפה של עוית צחוק. נדמה כי במאמץ של הרגע האחרון היה ניסיון להביא לביטוי מצב תודעה חדש- ואף מעניין- אלא שהוא היה חף מהקשר שהיה כה נחוץ.

אי אפשר היה להתעלם מתגובת הקהל הנלהבת בסיום. כל האולם עמד על רגליו ומחא כף, שרק וקרא קריאות עידוד לרקדנים, אחד, אחד וכולם יחד, החל מתרועות לרבקה הייטינג ועד לדארן דאוואני, דרך מריקו קאקיזקי, דניאל נורגרן- ג'נסן וקרן לוריא פרדס. הרבה אהבה עברה מהקהל ל-'לאב, פרק ב'.