Batsheva Dance Company- Project 5 -08 – להקת בת-שבע, פרויקט 5-


להקת בת שבע – פרויקט 5  בסוזן דלל,  1 בנובמבר

צילום: גדי דגון,

 

אורה ברפמן

 

פרויקט 5 של אוהד נהרין הוצג בסוזן דלל במסגרת אירועי הפסטיבל הבינלאומי 'תל אביב דאנס' 08.

black milk- ohadnaharin- batsheva dance companyזה אחד מאותם ערבים שבו לא בדיוק ברור מה מחכה לנו על הבמה, לבד מהעובדה שזה מוצר אינטימי יחסי ובו לוקחות חלק רק חמש רקדניות ומתוך חמשת הפרקים המרכיבים את הערב, רק הראשון- B/olero   הוא חדש בכל מובן והשאר – מחודש, משוחזר, משופצר וכיוצא באלה. אחד מתוך חמשת פרקי התכנית הוא בכלל סרטון וידאו.

בניגד לתדמית של נהרין בעקבות שורת עבודות עוצמתיות  ורבות-משתתפים באורך מלא, שיצר ללהקה במהלך השנים, יצר נהרין במקביל גם שורה של עבודות אינטימיות, מלאות בפרטים קטנים, בניואנסים של מבע תנועתי, שבאות ליצור איזון, אי של יתר-קשב, הורדת מהלך לפני מאמץ בעלייה הבאה.

פרויקט 5 הוא אחד מהם. במופע לוקחות חלק חמש רקדניות מהאנסמבל שהתקבלו לאחרונה ללהקה הבוגרת: אייר אליעזרא, בושמת נוסן, מיכל סייפן, בובי סמית' ואריאל פרידמן. חמשתן זהרו בערב זה והראו בשלות, חן ומיומנות רבה וכמובן שליטה מלאה בשפת הגאגא הנהרינית, תנאי סף לביצוע עבודותיו.

אוהד שהראה כשרון מיחזור מזהיר עם היסטוריה ארוכה שהחלה, למיטב זיכרוני, עם 'אחד מי יודע' שנולד ב'קיר' בשנה הראשונה של אוהד כמנהלה האמנותי של בת שבע ב- 1990.  ה'אחד' הזה, פרה ורבה ושומש ושוכפל והוכפל והולבש מלבושים שונים לא מעט ונשתל בנסיבות ובמסיבות הן ככוכב יחיד והן בין אחיו, כמו שתזכורת המקוצצת שראינו ב'דקהדאנס' רק לאחרונה בביקורה של להקת סידר לייק ( Ceder Lake) .

 לא עבר זמן רב ומוצר ההכלאה החדש, דהיינו פרויקט 5, התגלה כמהנה, מרתק ולעתים מפעים ממש.   קשה היה להסיר את העיניים מהרקדניות שהקרינו עוצמה פנימית שקטה, נשלטת, דיוק ונקיון צורני.  בב/ולרו  משתתפות שתים מהרקדניות ובתמונה הפותחת הן עומדות כמו שומרות סף בהיכל לצד שתי מגרעות בקיר האחורי של הבמה, אלא שגופן מוטה מעט זו לעבר זו בעוד צילי הבולרו של ראוול, בעיבודו של איסאו טומיטה ( Isao Tomita ) אמן הסינתסייזר היפני,  משתבללים בחלל ויצרים נוכחות קולית בו זמנית לנוכחותה של שפת תנועה מורכבת שאינה מחויבת להצמד לריתמוס הצלילי ולמהלך התעצמותו עד התנפצות, אבל מושפעת ממנו בדרכה העצמאית.

המעבר לשני הקטעים הבאים שצומדו לב/ולרו, מעין שיטת 'העתק והדבק' באקט של עריכה מדויקת מתקבל- בזכות הביטוי התנועתי של הרקדניות ובזכות הדגשת אלמנטים סגנוניים מוכרים- כמעבר בעל הגיון פנימי, למרות השוני העצום של קטעי המוסיקה המלווים כל אחד משלושת הפרקים ולמרות שלא נעשה נסיון מאולץ ליצור קטעי מעבר שיסברו את העין והאוזן ביתר קלות.

בסיכומו של דבר, שלשת החלקים הללו מרכיבים יחידה עצמאית בעלת חיים ותוקף משלה, תוקף עצום יש לומר.

הפרק הרביעי הוא סרטון וידאו שמשמש קו מפריד שמחלק את הערב לשני חלקים. בסרטון מצולמות הרקדניות מחוץ לבמה, כשהמצלמה משמשת מעין שליחה של עין הצופה אל מאחורי הקלעים.

הפרויקט נחתם בעיבוד מחודש, בשלישית, להזכירכם, של 'חלב שחור' שידע גלגולים במהלך חייו.

'חלב שחור' היה במקור יצירה של נהרין עבור הלהקה הקיבוצית בשנת 1985, השנה בה המשתתפות עוד לא נולדו. ברפרטואר הקיבוצית של אותם זמנים זו הייתה יצירה מעוררת, מיוחדת שהביאה אתה אנרגיה חדשה.

זמן קצר לאחר שנכנס נהרין לתפקידו כמנהלה האמנותי של בת שבע, הוא בחר נהרין את העבודה שנית עם רקדני בת שבע והפך אותה לעבודה של רקדנים גברים בלבד. הרקדנים חשופי גו, רקדו בחצאיות שחורות הדומות לחצאיות המכנסיים המסורתיים- פורמליים של הגבר היפני. המשק המדומה של קפלי הבד העמוקים בעת הקפיצות העצים עוד יותר את האנרגיות החדשות שנטענו בעבודה, אך כאן, בגלגול השב למקור, הלבנוני, של חלב שחור, היצירה דהתה במשהו.

 חלק מזה טמון בהקטנה דרסטית של מספר המשתתפים במחול: (5) , הבגדים הלבנים שהחזירו אותו שניים-שלושה עשורים לאחור ואולי הפער בין עבודה ישנה של נהרין לבין התמצות הנקי כל כך של החלק הראשון של הערב, שהוא תוצר של תהליך ממושך שנושא פרי מופלא שהעיין לא שבעה מלראות.