להקת מחול 'סידר לייק', אודיטוריום חיפה, אוקטובר 22
אורה ברפמן
בעוד להקות מחול ותיקות ומוערכות רואות את התקציבים הציבוריים שהיו להם, הולכים ומתכווצים והן נאבקות כדי לשרוד, קמה לה להקה רפרטוארית חדשה בלב ניו-יורק על ידי יורשת המליארדים של אימפריית חנויות הכלבו 'וולמארט' להמונים- ננסי וואלטון לאורי ( Nancy Walton Lauri) .
להקה צעירה, סקרנית, דינמית עם רקדנים חזקים, מצויינים. לתפקיד המנהל אמנותי- בנוואה סוואן פופר- ( Swan Pouffer Benoit ) נבחר מי שכנראה קיבל חבל ארוך, שמאפשר לו לבחור ביצירות שאינן צפויות, כאלה שלא בהכרח מתחנפות לקהל. רוצה לומר- להקה מסקרנת.
כרטיס הביקור של הלהקה שמופיעה במסגרת פסטיבל תל אביב, הוגש ראשונה לצופים באודיטוריום במרכז הכרמל, חיפה וכלל שלש יצירות: 'יום ראשון, פעם נוספת' של ג'ו סטרומגרן (Joe Stromgren) למוסיקה של באך, '10 דואטים על מוטיב של הצלה' של קריסטל פייט (Crystal Pite ) וקטעים מתוך 'דקה דאנס' של אוהד נהרין, שגירסה מורחבת שלו נמצאת ברפרטואר הלהקה והביאה להם מוניטין ואלפי צופים חדשים.
התחושה שמדובר בקאדר מרשים של רקדנים הולכת ומתהווה ברגעי החשיפה הראשונים של הלהקה. בתמונת הראשונה, בדואט הראשון, הנפלא, המרטיט שיש בו וירטואוזיות כמו ביישנית, וכאילו אמרנו דבר והיפוכו. מהלך של זוג: אהבה, משיכה, חמלה, ריחוק ומעל לכל אינטימיות. היא נשענת בצווארה על צווארו והוא מניף אותה ככה. פשוט ככה. אולי לא פשוט, אולי הייתה נקודת השענות נוספת. אולי לא. ג'ו סטרומגרן העניק לא מעט רגעים רגישים של של יופי, של כח. גוונים של מיומנות קינסתטית, זרימה חופשית, שעשועים לא מעט. פינג פונג של אמוציות. הוא בונה אותם בעזרת מפגשי דואטים שניתקים מהקבוצה ולכל אחד ייחוד משלו. שלל הזדמנויות להכיר קצת יותר את הרקדנים.
היצירה השנייה מביאה כבר משהו מורכב יותר, מעבר להזדמנויות לרקדן לבטא את עצמו. קריסטל פייט היא יוצרת מוכשרת ואת עבודתה המבוססת על עשרה דואטים בביצוע חמישה ( מתוך 16 ) מרקדני הלהקה היא ממקמת בקונטקסט סביבתי שמבסס מקום ואווירה בעיקר באמצעי תאורה הנוכחים על הבמה. חילופי תמונות המשנה נעשה בדומה לאמצעים קולנועיים- צילומיים של הקרנה על הקרנה תוך נסיגה מתאיידת של האובייקט המקורי המפנה מקום לבא אחריו. התנועה שלה מפרקת ובונה את הגוף מחדש ומשליכה אותו למקומות אחרים, בכיוונים אחרים, כדי להכיר לו פנים חדשות של עצמו הוא.
לטעמי, זו הייתה העבודה היותר מעניינת בערב זה.
ולנהרין. כלומר לפרקים נבחרים מתוך 'דקה דאנס' שהיא יצירה שבעצמה מקלג'ת תזכורת המסכמת עשר שנות יצירה של נהרין בבת שבע. כלומר שלש דרגות ריחוק מהמקור, מה שמסביר משהו למתקשים לבלוע את הסלט המוזר הזה. שמא צריך להבין אותו- וזו השערה פרועה בלבד- על רקע רצון הלהקה לבוא דווקא לישראל עם סלט נהריני מוקפץ כדי להשוות למי יש יותר גדול.
לצורך ביצוע 'דקה דאנס' המלא של סידר לייק –ואנחנו מדברים על 110 דקות של 'דקה'- קיבלו הרקדנים הכשרה בגה-גה במשך חודשים ארוכים והם ימשיכו בסדנאות הלללו כל עוד העבודה ברפרטואר הפעיל. אני בעד. גם מנחי הסדנאות הישראלים בניו-יורק בעד.
אבל התקציר, שליש מהמקור, נראה חוור משהו. לא שלא השקיעו כל מה שנדרש, הניפו ידיים ורגליים לכל עבר ב'אחד מי יודע' ואף צעקו/שרו בעברית 'שבשמיים וב-א-א-רץ' לא פחות טוב מהמקור. אבל הכל יחד, מין פריש מיש של היילייט'ס, איבד משהו בדרך. רקדני סידר לייק לא נראים כמו רקדני בת שבע. מצד שני, רקדני בת שבע לא נראים כמו רקדני סידר לייק ומשהו היה נגרע אם הם היו מבצעים דברים שיושבים על רקדני סידר לייק יותר נכון.