צילום: באדיבות הלהקה

את העשור להקמת להקת 'בלט ירושלים' חגגה הלהקה בשני מופעי בכורה של 'כנר על הגג'  ('Fiddler On The Roof' ). זו עבודה בסגנון ניו-קלאסי היברידי, שיצר עבור הלהקה הרקדן/כוריאוגרף איגור מנשקוב (  Egor Menshikov) . זו עבודתו הראשונה באורך מלא ומצפייה בכמה עבודות קצרות קודמות שלו ולאור השלמת עבודה מושקעת זו, נראה שללהקת 'בלט ירושלים' עוד נכונו הפתעות פרי עבודתו של כוריאוגרף מבטיח בלהקת הבית שלו.

מחזמר בעל אותו שם הפך להיט רב-עונתי לפני חמישה עשורים ואחריו סרט אמריקאי , שניהם בכיכובו של חיים טופול, התנחלו בלבבות  צופים ברחבי העולם. המחזמר עובד על פי סיפוריו של שלום עליכם: 'טוביה החולב'  ('Tevye the Dairyman',), שנכתבו על פני תקופה של שנים בין סוף המאה ה-19 והעשור השני של המאה העשרים. העלילה של משפחת טוביה החולב ושבע בנותיו מתרחשת על רקע עיירה במזרח אירופה שמיטיבה לשקף את התמורות החברתיות-פוליטיות והכלכליות שעברו על יהודי מזרח אירופה  שידעו פרעות, קונפליקטים של דור המתמרד נגד המסורת ומסתיים בהתפרקות המבנה המשפחתי. 

המחזה, מנגינות הכלייזמרים וכמה להיטים נבחרים ובראשם:' לו הייתי רוטשילד' הפכו לחומרים מהם התקבע דימוי היהודי בגולה בעיני צופים שלא הכירו תמונה מורכבת יותר של היהדות בעידן טרום השואה.

כמאה שנים אחרי, הסיפור של 'טוביה החולב' עובד מחדש לבמה והפעם כיצירה כוריאוגרפית.  

זו אינה בחירה מובנת מאליה בעידן שבו המחול בישראל לא מגלה עניין רב לא בסגנון הניו-קלאסי,  ובוודאי עוד פחות בבלט בעל נראטיב לינארי. קשה לנתק את ההחלטה משני גורמים . הראשון- הלהקה קמה במטרה לחזק את ההכרה בבלט  הקלאסי ( שבארץ הוא נתפס לעתים כזן נכחד, או כנישה איזוטרית, בעיני מרבית בעלי העניין הפעיל במחול הישראלי) והוא מנוהל אמנותית על ידי נדיה טימופייבה, בתה של רקדנית בלט נודעת מלהקת הבולשוי, נינה טימופייבה, שעלתה לארץ ויסדה את בית הספר לבלט בירושלים.

מאידך, הבחירה בנושא שמעלה לבמה  סיפור שיש בו עניין פוליטי חוץ אמנותי, מבחינת לא מעט  גורמים ממסדיים המחזיקים בתקציב, אף הוא ראוי לתשומת לב. הסיפור של יוצר יהודי נודע, בביצועה של להקה שהתבססה מחוץ ל'מדינת תל אביב', דווקא בבירת המדינה היהודית-דמוקרטית,  עשוי לקסום לאוכלוסיה רב-גילאית ולקהל של תושבים מקומיים מכל קצווי המפה הפוליטית. כמו כן הוא פונה גם לתיירים וגם מתאים ככפפה לתפקד כשגריר בחו'ל, כקונטרה בעידן ה-BDS על במות זרות שעבורם טוביה החולב הוא סוג של אקזוטיקה. זאת בשל נגישות הסיפור שעולה לבמה כיצירה קונצנזואלית, בלי מילה על הסכסוך, על השסעים הפנימיים וללא ביקורת על הממסד.

לפרויקטים כאלה סיכוי רב יותר לקבל ביתר קלות תמיכה מוסדית  נדיבה כשליחי ישראל היפה בחסות משרד החוץ, משרד ההסברה וסביר להניח שגם בתמיכת משרד התרבות.

אי לכך ייתכן והפקת 'טוביה החולב' במסגרת 'בלט ירושלים' תעזור להם להתייצב ולהקל ללא שיעור על מצבה הכלכלי הקשה של הלהקה שנאבקת על קיומה. ובזכות.     

כל הנאמר לעיל אינו מקל על עבודתו של מינשקוב שחובת ההוכחה עליו כשהוא בוחר ליצור עבודת מחול מבוססת תנועה ש'תתרגם' טכסט עלילתי מרובד מבלי להראות כה ארכאית כמו לא מעט בלטים סיפוריים קלאסיים שנשענים על מימיקות וקונוונציות דהויות משימוש.

נראה שהוא מצא פתרון סגנוני בעל היתכנות גבוהה, כשהוא אורג יחדיו סוגה ניאו-קלאסית עם תפיסות של מחול עכשווי ומעת לעת אם מתבל את העבודה בחומרים מגוונים כמו היפ הופ במשורה, בלא מעט מימיקה, קונוונציות ומחוות מבית מדרשו של הבלט הקלאסי הנושן, בעיקר בחלקיו היותר דרמטיים.

עם רקע בלטי מבוסס, עין טובה לקומפוזיציות, חוש תזמון, שימוש מושכל בהומור והפגנות טכניקה תכופות, האופיניות לרוח ה'מחזמרית' שנושבת בגבו, יצר מנשיקוב עיבוד מאד סימפטי ל'כנר על הגג'. על הניסיון הבימתי הלא זהה של הרקדנים והבדלי יכולת פיצו הרקדנים הצעירים בנוכחות טבעית מרעננת . החוזקה של מנשיקוב היא במיוחד במעמדים הקבוצתיים, בקומפוזיציות. הוא בונה ביד קלה מהלכים דרמטיים ומצליח להוציא מהרקדנים  איכויות הבעתיות שאופייניות לבלט הרוסי המסורתי.

אם כי כל המכלול עדיין לוקה מעט תחושה מיושנת, לעבודה יש חן משלה. יש בקבוצת הרקדנים כמה וכמה רקדנים שבלטו ובמיוחד מדובר במריה סלקטור המנוסה, יוסף אייטקין ומיתר בסון אם למנות רק אחדים.

בין הדברים החשובים שעמדו לזכותם של מבצעי העבודה הייתה האווירה נטולת היומרות והרוח  התוססת הכובשת של כל אחד לוד וכולם גם יחד.