צילום – יח'צ

לא חלפו שנתיים והנה שבה לארצנו לביקור שני להקת בלט 'תיאטרון הבלט הרוסי סנט פטרסבורג' . שלא מפתיע, מי שהצטיירה בביקורה הראשון כלהקה לתיירים, נותרה כלהקה בינונית בקושי, חסרת ייחוד, עם קבוצת רקדנים שבמקרה הטוב, הם מקצועיים ובשאר הערב בהפקה זו הם  בקושי עוברים את הסף.            

כל זאת גם משום שהעיבוד של הלהקה לבלט הקלאסי 'דון קישוט' מרדד את הבלט בכל מובן. החל מביצועי הסולנים שמחליקים פינות, כושלים בשמירת ניקיון התנועה, מותרים על מאמץ בסיבובים ( לאן נעלמו חצי מ-32 הפואטיים .?) ואלה שנותרו בוצעו ללא נשימה וללא נשמה.

אם כי הבלט נקרא 'דון קישוט', הרי שגם לדון קישוט וגם לסנצ'ו פנשה יש תרומה מאד קטנה. מה גם שהרקדן המגלם את דון קישוט היה חנוט בשריון קשיח וכך גם אחת משוקיו. פנשה, האתנחתא הקומית, יכול היה לספק יותר אילו בוצע בידי רקדן אופי במסורת הבלטית, שחוץ מלסחוט חיוכים קלושים בתלבושת השוטה, יכול היה להבריק ביכולות וירטואוזיות כאלה ואחרות, אילו היו לו.

הגיבורה היא כידוע קיטרי, בתו של בעל בית המרזח. קיטרי (אנה ויטינה או נטליה פוטיוחיה) נבחרה לגלם את אחד התפקידים התוססים בעולם הבלט. היא אמורה להיות צעירה, מאוהבת, תככנית כמו אביה וענוגה עד כאב בתהפוכות אהבתה עד לסיום הטוב. אלא שקיטרי בערב זה הייתה זהירה בצעדיה, מחושבת, איטית וחסרת תום נעורים. היא ייבשה את התפקיד שלה לאורך כל הדרך. במקום כוס שמפנייה, קבלנו גביע בלי תסיסת הבועות.

 הקפיצות הגדולות שלה היו קטנות, יש לה בעיה בגמישות הגב, הנפות הרגל אל על היו בבעיטה עם ברך כפופה וגם אז לא העפילו ממש. מסיבה כלשהי, אולי בגלל הזרועות היפות שלה, ניתן היה לשער שמזה זמן מה היא כבר לא עלמה ויש שלל סיבות מדוע היא שומרת את כוחותיה, במידה ויש, לפעם אחרת.  כשלא נהיה שם.

מאחר והערב הותיר טעם עז של החמצה, דגמתי עם שובי כמה דקות מהביצוע של נטליה אוסיפובה ואיבן וסילייב, כדי לרצות את בלוטות הטעם הטוב.  https://www.youtube.com/watch?v=TprdoEK_wEk

בזיל בן זוגה, בגילומו של אלכסנדר וויטין או סרגיי קונוננקו, היה גבר נאה עם שיער מבריק חלק ועמד היטב במרבית הנפות בת זוגו, אך היה פער בין יכולות אלו לבין נוכחותו כסולן שאמור להחזיק במה, שם התגלו מגבלותיו- קפיצות כבדות, סיבובים בלי מרכוז מלא ושאר דאגות שניכרו על פניו .

אותה גישה של : "עשה קומפוזיציות מה שפחות מסובכות, ובמקום זה החלף תלבושות" נשמר לאורך הערב גם בכל המחולות הקבוצתיים ה"עממיים", בהנחה שכל עוד המוסיקה מתנגנת והתפאורות מתחלפות, הרי שהעיקר נעשה .

לא במקרה הלהקה מציינת את מקום מושבה- סנט פטרסבורג, בראש שמה. זה ניסיון נואל  להיתלות במוניטין הבינלאומי של להקת הבלט הידועה שמושבה בסנט פטרסבורג, -בלט 'קירוב' לשעבר, ו'מרינסקי ' בהווה. בהנחה שרבים אינם מצויים בהבדל בין השמות ומניחים ש"בלט רוסי" זה תו איכות. לכל דבר ועניין כדאי לזכור שמייסד הלהקה הוא אלכסנדר ברוסקין (1990)

למרות ההנחה שיוצאי הקהילה של עולי ברה'מ לשעבר הם קהל היעד החשוב והנאמן של מופעי הבלט בארץ, מאחר ורבים מהם נחשפו לבלט הקלאסי בילדותם כחלק מההיצע התרבותי הנגיש בזמנו של בלט, אופרה, קונצרטים תיאטרון וספרות, לכל פועל.

בפעם הבאה הם כבר יזהרו . למען האמת, חלק שאולי נכווה לפני שנתיים הדיר רגליו הפעם. עוד לא ראיתי מופע בלט מרוסיה שמשאיר כל כך הרבה כיסאות ריקים באולם, מאז הקמתו.