צילום: כפיר בולוטין

יש בהחלט הרגשה שלהקת 'קמע' מתחזקת ועושה מאמצים לתפוס מקום של כבוד בין הלהקות הממוסדות. אין ספק שרכישת הזכויות להציג את 'גנאווה' של נאצ'ו דואטו, היא כעת הנוצה בכובע של הלהקה ומקור גאווה. היצירה הזו של דואטו זכתה לפופולאריות בינלאומית ומזה שנים היא כלולה ברפרטואר של הרבה להקות חשובות ואף הוצגה בעבר פעם או פעמיים בארץ עם להקות שונות.

זו לא פעם ראשונה ש'קמע' מציגה עבודה של כוריאוגרף בעל שם, שהרי היא העלתה לפני כשנתיים עבודה מוזמנת ומוצלחת של איציק גלילי, כוריאוגרף מוערך בסצנת המחול העכשווי בזירה הבינלאומית. הזדמנויות כאלה, רק מועילות ללהקה ולרקדנים.

תמיר גינץ, מנהלה האמנותי של 'קמע' בחר להשאיר את 'גנאווה' למנה אחרונה וזו הייתה החלטה נבונה. את הערב הוא פתח ביצירתו החדשה: 'מותר רק לאהוב' . עבודה מושקעת ומעניינת שמעידה על הדרך שעבר ועדיין עובר תמיר גינץ בהתפתחותו כיוצר.

העבודה נראית בהחלט מעודכנת והיא מתייחסת לזרם המרכזי של המחול בן זמננו ויש לא מעט קטעים בעבודה שמנכיחים את רוח הזמן באופן דומה גם ביצירות של בני דורו . שפתו של גינץ התעשרה וכן התפיסה המרחבית, השימוש המורכב בחלל והתחושה שב'קמע' הולך ונוצר אנסמבל של רקדנים שחולקים דרך משותפת, גם אם עדיין לא ממש הומוגנית.

העבודה נפתחת כששני רקדנים גברים עומדים זה מול זה בתוך משולש דמוי אוהל של אור מעושן על רקע חשוך. הדיאלוג בין הגופים שמתקיים ביניהם יוצר מעטפת של משיכה מאופקת, תוך נגיעות מהוססות, ופתיחת גדרות באמצעות הנפות וסיבובים ותנועות קצובות שחותכות את האוויר. ברגע שאחר כך עולה אחד מהם על מחסום שחוצה אופקית את הבמה , משתהה רגע ונותן לגוף ליפול לאחור לתוך החושך. פספוס של חלקיק שנייה בתאום בין התנועה לתאורה, פוגם מעט באפקט, שהוא כעין הומאג' לנפילות לאחור ב' שדה 21' של נהרין.

אותה חומה נמוכה שחצתה את הבמה, מתגלה כהברקה עיצובית שתשתמש את העבודה ותוביל מהלך בין פרקיה באופן ורסטילי. הקיר בנוי מארבע קופסאות אדומות ששימשו גם כשורת ארונות בסצנה יפה מיוחדת. התנועה  בתוך החללים הפעורים  שלהם אפשרה הרחבת יכולות הביצוע. הגופים תפקדו גם כבמות משניות מתנייעות ועוד. גינץ ניצל את הסט היטב וגיוון את ההזדמנויות לרקדנים.

ההצלחה הגדולה של העבודה הייתה מחד, בטיפול  במרחב באופן מורכב מהרגיל תוך יצירת קומפוזיציות יפהפיות, תחושה של עבודה מהודקת, זורמת, דינמית  ששומרת על מרקם פנימי  ומאידך, עבודה טובה של קבוצת הרקדנים  שנענו לאתגרים הטכניים שגינץ מציב בפניהם ולעתים אף הצליחו להעביר נופי נפש שעלו מתוכם. היו מספר רקדנים שבלטו במהלך הערב אך אציין במיוחד את לוריס אשנג'ה ותום דיויד שובי הלב.

לאחר הפסקה קצרה נענתה אותה קבוצה של רקדנים לאתגרים שמציב נאצ'ו דואטו  ב'גנאווה'.

 נשמת היצירה נמצאת בכישרונו של דואטו לבנות תהליכים רב שיכבתיים בשליטה נפלאה, על גבי בניית מתחים פנימיים שמתפרקים בזיקוקי זוטא.

 לדעתי נדבך המסד של היצירה נמצא במוסיקה המופלאה שמניעה את פס הקול כולו ומתבססת על מוסיקה ילידית מסורתית הנקראת 'גנאווה'. זו מוסיקה שנוצרה בידי כיתות מוסלמיות  מרחבי חגורת הסהרה, בעיקר במערב אפריקה, שיש בה איכויות טכסיות שנוצרו לשם הובלה לעבר מצב תודעתי אקסטטי., אל הטראנס.

פס הקול משתמש בעיקר בחלק הראשון במרכיבים אותנטיים של המוסיקה ובהמשך משתלב בתוצרים מוסיקליים של מוסיקת עולם שמוליכה את המוסיקה גם למקומות רוחניים אחרים. אפשר כמעט לחוש את הנוף המדברי דרך חליל הנאי, את יבבת כלי שלושת המיתרים המקומי , הג'וג', שמסתלסל סביב מקצבי התיפוף. לא בכדי העבודה של דואטו מאד פופולרית והיא נמצאת ברפרטואר של הרבה להקות טובות.  היא חודרת מתחת לעור למקום קמאי שנפתח לקבל ולהכיל את מעמקיה.

התכנית הנוכחית הייתה אחת מהמהנות שראינו בביצוע להקת 'קמע' שהולכת בעקביות בדרך הנכונה.