צילום: נהרה-אסקף, תמי יצחקי- נעמה דשבסקי, אנסמבל כעת- ירדן מאירוביץ

 מרכז למחול 'בין שמיים  וארץ' שבסיסו בירושלים, נוסד ומנוהל על ידי רונן ותמי יצחקי. הוא כולל  בין השאר, בית ספר למחול לגברים, פרויקטים בינתחומיים, פסטיבל שנתי ואת להקת המחול הראשונה  בישראל שמורכבת מגברים דתיים – 'אנסמבל כעת'. המרכז העלה בימים אלה ברצף שתי תכניות במוזיאון תל אביב. בראשונה, התארחה על ידי המרכז, להקת 'נהרה', שבה רוקדות רק נשים דתיות. מטרת הקמתה של להקה זו, כתבה מיסדת הלהקה דניאל בלוך, היא לחבר את הסקטור הדתי לשדה המחול המקצועי ולחשוף את התוצאה בפני קהל רחב של  גברים ונשים, חילוניים ודתיים, כדי להראות שהסקטור הדתי מגוון ממה שמניחים אלה שמחוץ לו. "ההתחככות בין העולם היהודי הדתי ועולם האמנות  והחוויות שנוצרו עקב כך, הם שהעניקו לי השראה להקים את 'נהרה'". אומרת בלוך.

אג'נדה פוליטית זו הביאה את הניסיונות הראשונים של 'נהרה' אל מקומות מעט מיסיונריים, שבהם נעשה מאמץ להשתמש במחוות ושאר דרכי ביטוי חומרים ישירים יחסית מ"ארון הספרים" הרוחני של הרקדניות שעליו גדלו ולאורו הן פועלות, ומאידך, להרחיב ולשחרר את שפת הגוף ואת תפיסת הגוף כדי לאפשר לקודים המזוהים עם מחול עכשווי להשתלב במצע האמוני של עבודות המחול.

בשלבים הראשונים לא תמיד נמצא שיווי משקל משכנע בין הכוונות והיכולות להביא לידי ביצוען  וחלק מהעבודות נתפסו כחובבניות בעיני הקהל הלא שבוי, שאותו ביקשו  לשכנע.

ראיתי רק חלק לא רב מהניסיונות בהמשך ולא הייתי עדה לרצף הניסיונות ומן הסתם גם השינויים שעברו על הקבוצה. לפי כך שמחתי שבעתיים לראות את 'ש', כוריאוגרפיה של דורון רז  עבור 'נהרה', שאותה ביצעו שלש רקדניות הלהקה: ליאורה וייל, סנונית ברבן ודליה פרץ.

הבחירה בכותרת העבודה באות 'ש' היא בעלת מובן מורכב שבא מעולמן. על פי הדף שלווה את המופע אות זו מבטאת שאיפה למעלה, כשלוש להבות היוצאות מהנפש אל האינסוף  וככתוב, מקור הדימוי בתורת האר"י,בספר הקבלה.

קודם לכל חייבים לומר כי רז, יצרה עבודה ממש יפה, מטופלת היטב ומהודקת, שנקודת המוצא החשיבתי שלה הוא מחול- כולל עיבוד הסימבוליקה שמוטבעת בה- ולא פלקט בעל מטרה מסומנת שעטיפתו היא תנועה. ברמה הכי פשוטה אני מתכוונת למשל להימנעות משליחת ידיים אל על תוך פריסת שלש אצבעות לשמיים בצורת ש'.

תוך חלוקת זמן נכונה, בונה רז תהליך העצמה שנשען על חידוד אינטנסיביות, הגברת מחוות גומעות חלל, תוך שחרור מבוקר של הבניית הסדר המאופק תוך התעצמות גלגולים, קפיצות וסחרורים לשלב כאוטי-לייט, שעדיין מחובר בקורים לפורמליזם הבסיסי.

את העבודה מלווה מוסיקה מקורית של דידי ארז ברוך הכישרון, שעשה גם את העיבודים המוסיקליים והצליח להגיש רובד עמוק ומהנה עם עושר צלילי פריטה, שיש בו חירות ורוח נכונה שמשתלבת באווירה שמקרין הריקוד, הישג בפני עצמו.

הנחות היסוד שומרות על פורמליזם מסוגנן בעבודה וכוללות מידה עקבית של סימטריה משולשת וכמובן שימוש באוניסונו, משייכים את העבודה לתחום שאינו נושא עיניו אל מגרשם של  המבקשים לפרוץ את גבולות הג'אנר היורוצנטרי ושזהו גם קהל היעד שלהם. צריך להבין את ההישג הזה  של 'נהרה', בקונטקסט ההולם של הלהקה ושם מגיע לה שלש נקודות.

מבחינתי זו אופציה לגמרי לגיטימית להישאר קשוב לקול הפנימי, כל עוד הוא נעשה היטב, מבוצע היטב, מכיל עניין ובעל מורכבות. זאת, בתנאי שההחלטות באו מתוך הכרה מושכלת ואתם נכונות לשלם את מחיר התווית.

את המחצית השנייה של הערב מילאה מקיר לקיר עבודת הסולו של תמי יצחקי שקיבלה שם חדש לאחר תקופת עיבוד- 'עולם קטן'. שם זה נלקח כקודמו מתוך כתבים קדומים והפעם, מתוך המשנה – אבות דרבי נתן, פרק ל"א-  שמלא בכל טוב.

יצחקי מתגלה כפרפורמרית מפתיעה;  נוכחות מרתקת, יכולות מרשימות, הומור חד מהסוג האנדרסטייטמני, ששנינויות זורמות ממנו, זו עבודה מיוחדת, תלוית טכסט ומקורית בעיקר בגלל בחירת חומרים מייחדת. כתבתי על העבודה בעבר, והזכרתי אותה בכמה הזדמנויות ולא חסכתי בשבחים ולא ארחיב שוב כעת.

——————–

בין שמיים וארץ: תכנית ב': להקת 'אנסמבל כעת'. כוריאוגרפיה: רונן יצחק

שתי תכניות בערב אחד תחת חופת 'בין שמיים וארץ', מנסות לחבר בין קצוות וקרעים, בין תפיסות עולם וחיים מקצוות תבל, בין קיום חילוני ולקיום אמוני, בין מסרבי קשב ומסורבי קשב, בין מחלקי חבלי ארץ. בתמימות, או בהארה בת חזון הם מנסים לכרוך קצוות ולרתך מגעים באופן שנשמע לרבים הזוי- דרך הגוף. בתקווה שהגוף יוביל את חזון הרוח. הרוח הטובה.

רק לא מזמן לא התקבל כלל על הדעת שיש מקום לחיבור כזה, שהוא לא גימיק ולא מניפולטיבי. אולי, נאמר בזהירות, התבדינו.

'נהרה' כפי שראינו בתכנית הראשונה, מנסה להתקיים בין שמיים וארץ ובאופן לא יומרני, וזה נראה לא רע ובעיקר לא מזויף.

 'אנסמבל כעת' כבר הוכיח יכולת עיסוק מתמשך, תובעני, מאתגר, בחומרים הקשים הללו. עכשיו הוא יוצא בעבודה חדשה: 'גיבורים' של רונן יצחקי, יצירה מוזמנת על ידי אירגון  JW3 , 'Jewish Community Center, London.  '. ובמימון קרן ראיין ( Rayne Foundation ).

בדף המידע על האנסמבל היוצא למסע בין נפש לגוף, בין חומר לרוח וכן הלאה. בערב משתתפים שלישית חברי הלהקה: חנניה שורץ, הג'ינג'י הדומיננטי, יובל אזולאי ואייל עוגן ובתפקיד אורח יאיר ברבש.

בעבודה החדשה של יצחקי לא מעט מרכיבים שמזוהים כשלו. הולכת ומתגבשת שפה בימתית. העובדה ששלושת הרקדנים בעבודה הולכים אתו כבר דרך, רק מחזקת את העבודה ואת התחושה החשובה שמדובר באנסמבל. בעבודה יש הרבה מרכיבים שפגשנו בוריאציות שונות בדברים קודמים של הקבוצה. שוב רואים עבודה שמושקעת בה חשיבה אינטנסיבית. עם זאת, שפע הרעיונות לא תמיד הודק וחלק מבחירת החומרים נדמה כגחמה דלת הקשר. למרות הכול היו לא מעט פתרונות תנועתיים מקוריים ומפתיעים וביניהם, יכולת הרקדנים להרחיב את טווח ההבעה שלהם.