צילום: אפרת מזור

באולם 'ענבל' עלתה עבודה מאד מיוחדת ואפשר לומר גם מפתיעה של תמר לם ובן זוגה, הרקדן דויד קרן (David Kern). העבודה מפתיעה ומענגת ברמת המרוכבות והמיומנות הנדרשת לפיתוחה.

מעת לעת צצות כמה עבודות מחול שמנסות לחבור לתחומי מחקר מדעיים, והכוריאוגרף מצביע על השראה מתורת הקוונטים, או מספר על עבודה משותפת של יוצרים וחוקרים בתחום הננו-טכנולוגיה, או השראה ממחקרי המוח שבודקים תנאי היתכנות בתחום המולטיטאסקינג. דויד קרן ראוי להיות תחנת מחקר בפני עצמו בתחום הזה ולהזים כמה מהמחקרים.

הוא זז נפלא, משמר אנרגיה, מפרק את אבריו לפרגמנטים עצמאיים ושב ומחבר אותם מחדש, תוך שהוא משלב מבט מילולי מבפנים החוצה ומבט מבחוץ פנימה. הוא זורם בלי השהיה בין נושאים, בין זמנים, בין תתי- מבנה, וזאת תוך השמעת הרבה דברים נבונים, שחושפים יכולת להתבונן ולחשוף זוויות מבט חבויות. הוא מקרין צניעות טבעית וביטחון שרק ניסיון עשיר יכול להעניק.

בת זוגו, אהובתו, דומה  לו במובנים רבים. יש אכן דמיון פיסי מסוים ובעת היציאה מהמופע העירה מאחורי אחת הצופות שהם נראים כאחים. שניהם דקי גו וארוכי גפיים, גמישי מפרקים. היא רקדנית בעלת רגישות רבה ונוכחות מיוחדת. לא אחת, היא  נראתה בעבר כמי ששומרת בחשאי עוד פנים שטרם התגלו.

 היצירה בנויה קודם כל מכמה תהליכי עבודה סרברליים שבאים לביטוי בבניית היסוד של תפיסת הגוף המורכבת שהשניים מציגים וכן בפריסת גריד גיאומטרי שהולך ומתבהר במהלך הערב, ובו החלטות שיכולות היו להיתפס כהחלטות אינטואיטיביות- מיקום התרחשות ספציפית בחלל הבמה, לדוגמא- ומתבררות כמהלך מחושב מראש, בדומה עקרונית לתכנון פונקציונאלי שמכונה 'סטורי ליין' לפני צילום סרט. זה שלב מקדמי שמסמן מראש מהלכים והתרחשויות בעלי משמעות, הן בתחום מוטיבים פיזיים, תוכניים, ויזואליים, רגשיים ודרמטיים.

במהלך כל הערב מלווה המסד המילולי את התנועה והשניים, לם וקרן , או יותר נכון, קרן ולם עוסקים בפענוח  נושאים שהם פועל יוצא מעיסוק רב שנים באמנות- ובמחול במיוחד- גם ברמה תיאורטית וגם בפרקטיקה הספציפית של המופע המשותף  שלהם- “Because We LoveYou “. חלק מהטכסט הוא תאור מפורט של התנועות שהם מבצעים בזמן אמת, כלומר, מבט מקריין, שמעניק מידת אובייקטיביזציה, ויוצר ריחוק מסוים מעצם העשייה בזמן אמת.

 זו עבודה בימתית שעוסקת בתהליך יצירת עבודה לבמה ולכן היא מוגדרת כארס-פואטית ( ars poetica ), שבמקור נוסח עבור כתיבת שירה.

לא פשוט למצוא שיוך סוגתי חד משמעי ליצירה. בסצנות הראשונות זה נראה כמו מחול עכשווי מבוסס תנועה, כשהטכסט מלווה כרקע. אחר כך עם שימוש גובר בחלקי תפאורה וחפצים לא מעט, זה גולש לתיאטרון תנועה ומיד מתחדדת תחושה שזה עוד וריאציה לערבים רבים שנוגעים ב"פרפורמנס " ואילו קידום חשיבות המלל ומקומו בין המרכיבים מסיט להנחה שזו עוד עבודה בסוגת 'ריקודיבור', ברוח הזמן. שנינות אנדרסטייטמנית והומור דק מוסיפים ערך מוסף לעבודה          

בטכסט שבא להציג את הערב נכתב כי  העבודה חוקרת משמעות הזוגיות הטרייה שלהם ואת תהליך היצירה, שבו הם שותפים. "המבצעים- זוג מאוהב, מספרים על מחשבותיהם אודות הכוריאוגרפיה…", ואכן לזוגיות הטרייה והמרוגשת שהם מצאו זה עם זו, שנים רבות אחרי שהכירו לראשונה, יש כוח, שאותו הם מעניקים אחד לשני גם על הבמה. קרן, מבוגר יותר, מנוסה, היה רקדן קלאסי בבלט של סן פרנציסקו ואחר כך רקד בלהקות של  פורסיית' שנים רבות. נראה כי הוטמעו בו כמה מתהליכי החשיבה המורכבת של פורסיית', באופן בחינת הגוף הרוקד והאופן בו נחווית ההבנה של תפיסת הגוף.  כמעט בכל המובנים הוא מוביל את הכוריאוגרפיה, אבל זה לא אומר שלם  נשארת בצל, והעבודה בהחלט מפנה לה מקום ראוי לביטוי.

כפנינה חצופה מגיעה סצנה מעצימה ומיוחדת שלה, שבו היא יושבת עם פאה ומשקפי שמש ומדברת בטון מתיילד ויכנאי כה זר לאופייה ומספרת איך גילתה שהיא "אמנית" (פלסטית) ואיך בסופו של דבר, אבל גם כבר בהתחלה, זה רושש אותה. זה סיפור ממש מצחיק ומדהים מן הסתם את כל מי שמכיר את לם מכמה עבודות קודמות, שבהן לא חשדנו שחבויה בה קומיקאית.

הערב הוא דואט שבא מאהבה ומדבר על זוגיות, ללא שמץ של קיטצ', מבטים מצועפים, או ליטופים רבי משמעות. ( מה שקורה מתחת לסדין, נשאר מתחת לסדין, כמו ווגאס)

בה במידה הוא מדבר על אמנות, על יצירה, על שותפות והשלמה ובנוי כמו פיסת "מילפייה",  שמורכבת משכבות דקות של פריכות ורכות. ניגודים שמרכיבים שלם.

זו עבודה שיש בה מידה מכמירה של נדיבות ומידה מרשימה של בינה.