פסטיבל ישראל- Israel Festival

בלט פרלז'וקאז'- 'דמעות לבנות' 'Larmes Blanches' (ב.1985), 'כלולות''Noces' (ב. 1989).

תאטרון שרובר 10.6.08

כוריאוגרפיה: אנז'לן פרלז'וקאז' – Angelin Preljocaj

מזה שנים אין טעם לתהות על הבחירות הנעשות בתחום המחול במסגרת 'פסטיבל ישראל'. מרב אילוצים וקיצוצים ותמיהות ושאר קונייקטורות באות והולכות, בחירות המצביעות על שיקולים בלתי שקולים באשר לסדרי חשיבות אמנותית וסתם טעם שנוי במחלוקת של קובעי במדיניות- המבחר השנתי נראה לרב די מרוט, תלוש, חסר חוט מנחה ונסמך על מצליח.

השנה, 'מצליח' התחיל טוב עם 'הידרה' של ענבל פינטו ואבשלום פולק ואחריו 'בלט פרלז'וקאז' בתכנית שבה שתי עבודות בנות רבע מאה, עבודות שהיו ציון דרך בקריירה הכוריאוגרפית של פרלז'וקאז', אחד מיוצרי המחול הבולטים בצרפת. ההחלטה לבחור ברפרטואר ישן-אך-מחודש או בעבודה נועזת יותר מהשנים האחרונות תלויה לא רק ברצון פסטיבל ישראל, שאין ביכולתו (הנגזר מכוחו=חשיבותו) להכתיב תנאי יסוד והוא תלוי בתכניות השנתיות של הלהקה הנקבעות מראש. פסטיבל ישראל לא סוגר את מרבית החוזים כמה עונות מראש, אלא רק לאחר מציאת מקורות המימון השנתי שלו וסגירת תקציבו, מציאות שמחלישה את יכולת המיקוח שלו.

בפועל, אני מעדיפה לראות את 'דמעות לבנות' שלו על פני עבודתו 'ארבע העונות' שהוצגה בארץ לפני שתי עונות.

העבודה 'דמעות לבנות' בנויה לרביעיית רקדנים משנת 85 והיא עברה ריענון ומתיחת לחיים יסודית לפני שלש שנים ונכנסה שוב לרפרטואר הלהקה שבסיסה בעיירה אקס-א-פרובנס בדרום צרפת.

ארבעת הרקדנים לבושים במכנסי עור שחורים צמודים ובכותונת לבנה צחה ובחזיתה מפל קפלוני בד וחפת שרוול מפונפן שבאים להצטטת עם המוסיקה של באך ופרסל. הקריצה הברוקית מאפשרת לפרלז'וקאז' ללהטט בין עידנים שונים, לשאוב מהברוק חלקי מבנים פורמלים וסיגנון ממושטר של תנוחות גוף מחד, ומאידך, למתוח, להטעין אנרגיה משתנה, לפסק ולתעתע בתנוחות מאתגרות שווי-משקל בשפה עכשווית לחלוטין ולהנות מהמתח הבין סגנוני, בין תרבותי, בין עידני שמניב זיקוקים מלאי קסם בימתי, לא מעט בזכותם של ארבעת המבצעים מלאי החן שרקדו בערב זה.

העבודה השנייה במסגרת הערב הייתה 'כלולות' (1989), המיועדת לחמישה זוגות רקדנים, על הבמה חסרה רקדנית אחת שנפצעה כמה שעות קודם לכן. חסרונה בלט משום שבעבודה יש לקומפוזיציות סימטריות משקל רב, כמו בסידור חמשת ספסלי עץ בחצי גורן. האילתורים שנועדו לכסות על החסר דווקא הדגישו חסרונו.

עם זאת, מכמה בחינות דווקא 'כלולות' שבה מיומנות מפותחות מבחינת ההיקף הכוריאוגרפי, נראית לעתים דהה, וודאי לא בגלל הרקדנים. אלה שומרים על מתח וביצוע משובח לאורך כל הערב.

הרקדנים במהלך היצירה מטלטלים חמש בובות בגודל אדם לבושות בגדי כלולות, מטיחים אותן, מחבקים ומשליכים. בזמנו, זו הייתה חוויה בוטה. היום, זה היה מיותר, על סמליותו המילולית. מה שנשאר מ'כלולות' של פרלז'וקאז', זו התחושה הבסיסית שבטכסי הנישואים נותרו יצרים פגניים כבושים שתקפותם אינה נתפסת כמובנת מאליה. הוא כמובן אינו בא להציע אינטרפרטציה חדשה לפולחנים הקדומים של איכרי רוסיה שהיו מקור השראה למוסיקה ולבלטים של ניז'ינסקה ושל ריינהילד הופמן. הכוריאוגרפיה מבקשת לעמוד על אותם כוחות רגשיים סותרים שבבסיס היחסים הבין זוגיים ובשכבה החברתית באותה עת. התקוות, התשוקות, הרצון לנכס את בן הזוג, הפחד מלהשלט, להכבל, להפרד מהחיים הקודמים, מהחופש, מהבדידות, כל אלה הן כוחות רגשיים עצומים ורובם באים לביטוי בעבודה.

[ad]